מעגל ההתמכרות- דברים שמשפחות צריכות לדעת

keynanyael

״מעגל ההתמכרות״ הוא פודקאסט המיועד בעיקר למשפחות המתמודדות עם בן משפחה מכור.
על פי המרכז הישראלי להתמכרויות אחד מכל שבעה ישראלים סובל מבעיית התמכרות למשני תודעה/מצבי רוח והיא קיימת בכל שכבות ורבדי החברה השונים.
העניין הוא, שלכל אדם הסובל מבעיית התמכרות יש משפחה סביבו והם מושפעים ישירות ובעקיפין מההתמכרות של האהוב שלהם והרבה פעמים מוצאים עצמם בתוך סיטואציה קשה, תסכול וכאב ובעיקר חוסר אונים.
בני משפחה של מכור לעיתים משלמים מחיר כבד בשל ההתמכרות של בן המשפחה, וכן – הם חלק בלתי נפרד ממעגל ההתמכרות ועושים כל שביכולתם על מנת לנסות ולעצור את ההתדרדרות, לרוב ללא הצלחה.
ועדיין לצערי לרוב בני המשפחה נותרים מחוץ או בשולי השיח על התמכרות.
שמי יעל קינן, מאמנת להתפתחות אישית, מלווה ותומכת בבני משפחה של מכורים.
הפודקאסט הזה נולד מתוך הצורך והרצון שלי להרחיב את הידע והמודעות לנושאים המדוברים סביב בעיית ההתמכרות וההתמודדות איתה, והוא מבוסס על ניסיוני האישי והמקצועי.
שלושת הפרקים הראשונים בפודקאסט הם פרקי מבוא העוסקים בשאלות הרבות המתעוררות אצל בני המשפחה כמו מהם הסימנים על פיהם ניתן אולי לזהות שמדובר בבעית התמכרות, ברגשות הרבים שצפים, איך מתמודדים איתן, וכיצד אנו כבני משפחה מתנהלים בביתינו ונעים בין הפחד להודות, ההכחשה המתמדת והגבולות המיטשטשים.
בפרקים נוספים אני מארחת לצידי אנשים הנוגעים במעגל ההתמכרות מצד המשפחות, מכורים נקיים, מטפלים ואנשי מקצוע שישתפו בסיפורם האישי ויעניקו מניסיונם המקצועי לכם המשפחות בעיקר כדי שתרגישו, שאתם לא לבד.

*כל מה שנאמר כאן הוא שיח כללי ואינו מחליף התייעצות עם אף איש מקצוע.
האזנה נעימה!

לתגובות, שאלות ונושאים עליהם תרצו שאדבר כאן או, אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אלי לוואטסאפ שמספרו 052-945-8887

Play

Open in

20 episodes
fortnightly
Avg 59 min
Hebrew

Episodes 20

Newest Oldest Longest

All20 Unplayed20 In progress0 Played0

#95
Today · 48 min
פרק 93 – " כשהעבודה הופכת לזהות"
אפשר להיות מכורים לעבודה? רוב האנשים יענו שלא. הרי עבודה היא דבר טוב – היא מאפשרת לנו להתפתח, ליצור, להצליח ולהרגיש משמעות. אבל מה קורה כשהעבודה כבר לא רק ממלאת את החיים, אלא מתחילה להגדיר את מי שאנחנו? בפרק הזה אני מארחת את ענת הלוי, מדריכת הורים, מאמנת אישית ומנחת קבוצות, לשיחה כנה על התמכרות שאינה קשורה לחומרים, אלא לזהות. דרך סיפורה האישי היא משתפת כיצד חיים של הישגיות בלתי פוסקת, השוואתיות ומרדף אחר ערך עצמי הובילו אותה להתרחק מעצמה, עד שהגוף עצר אותה והכריח אותה לשאול: "אם העבודה הגדירה את האדם שאני, אז מי אני עכשיו בלעדיה?" זו שיחה על התמכרויות התנהגותיות, על המחירים הסמויים של עשייה בלתי פוסקת, על הצורך בערך עצמי ובהכרה, ועל הדרך הארוכה חזרה אל עצמנו. כי לרוב ההתמכרות היא לא הסיפור כולו – היא רק הביטוי למשהו עמוק הרבה יותר. ובתוך כל זה מסתתר גם רגע אחד של תקווה: "כשהפסקתי לרדוף, התחלתי לפגוש את עצמי." כי לפעמים, המסע הכי ארוך בחיים הוא לא הדרך להצלחה – אלא הדרך חזרה לעצמנו. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#94
August 25 · 1 hr 6 min
פרק 92 – "עד הכלא"
רובנו תופסים חופש כיכולת לבחור, להחליט ולעשות כרצוננו. אבל בעולם ההתמכרות, חופש עלול לקבל משמעות הפוכה. כשהאדם מאבד את היכולת לעצור, להציב גבול או לבחור אחרת, דווקא הגבול שמגיע מבחוץ – דרך הגוף, מערכת יחסים שמתפרקת, אשפוז, או אפילו מעצר ובית סוהר – עשוי להפוך לעצירה הראשונה שמאפשרת שינוי. בפרק הזה דניאל שוט, מכור בהחלמה, רכז מדריכים בקהילה טיפולית ומלווה אנשים המתמודדים עם התמכרות ותחלואה כפולה, משתף בכנות במסע חייו. הוא חוזר לילדות של חוסר שייכות, מספר כיצד ההתמכרות התחילה הרבה לפני הסמים, ומתאר את השנים שבהן ניסה לברוח מהמציאות – עד לרגע שבו כבר אי אפשר היה לברוח. כפי שהוא אומר בפרק: "בית הסוהר הציל לי את החיים. הסוכן הסמוי עשה בשבילי את מה שאף אחד לא הצליח לעשות בשבילי." השיחה נוגעת גם באחד הנושאים הכואבים ביותר עבור משפחות – הניסיון להציל. הרצון למנוע את המעצר, את הכלא ואת ההשלכות, מתוך אהבה וחוסר אונים. אבל היא גם מזכירה שלפעמים השינוי מתחיל רק כשהאדם עצמו מגיע לרגע שבו הוא אומר: "את המחיר הזה אני כבר לא מוכן לשלם." זו שיחה על התמכרות, אבל לא פחות מכך על החיפוש אחר שייכות, על בושה, על גבולות, ועל הדילמה הכואבת של משפחות שעושות הכול כדי להציל את האדם שהן אוהבות – ולעיתים מתקשות לאפשר לעצירה להתרחש. ובתוך כל אלה נשאר גם מסר חשוב למשפחות ולאדם עצמו: "הכישלון היחיד בהחלמה מהתמכרות הוא לא הנפילות או המעידות – אלא להתייאש ולהפסיק לנסות." לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887
#93
August 4 · 1 hr 2 min
פרק 91 – " מקום להישען עליו"
רובנו לא עוצרים לחשוב על זה, אבל אחד התהליכים המשמעותיים בהתפתחות של אדם הוא היכולת לפתח בתוכו מקור פנימי של ביטחון, ערך ויציבות. מקום שמאפשר להתמודד עם פחד, כאב, אכזבה ומשברי חיים, מבלי לאבד את עצמנו בתוכם. כשאותו בסיס פנימי אינו נבנה במידה מספקת, מתחיל לעיתים חיפוש ארוך אחר מה שחסר בפנים. מערכות יחסים, הישגים, ריגושים, התנהגויות כפייתיות או חומרים – כולם יכולים להפוך, בדרכים שונות, לניסיון למצוא בחוץ את מה שקשה להחזיק מבפנים. בפרק הזה יקי בביץ, מכור בהחלמה כבר למעלה משמונה שנים, שף בבית מאזן וסטודנט לפסיכותרפיה, משתף בכנות יוצאת דופן במסע חייו. מסע שמתחיל בילד חכם, מרצה ומצליח כלפי חוץ, ממשיך דרך שנים של חרדה, חוסר שקט, ריגושים, שימוש בחומרים ואלכוהול, ונוגע גם בתלות באנשים ובקושי להתמודד עם כאב ומשברי חיים. במבט לאחור, יקי מתאר כיצד לאורך שנים חיפש בחוץ את מה שלא הצליח למצוא בפנים. ביטחון, שקט, תחושת ערך ויכולת להתמודד עם עצמו ועם העולם. אולי יותר מכל, הדבר הזה מתמצה במשפט אחד שהוא אומר במהלך הפרק: "לא ידעתי מי אני לפני הגמילה." זו שיחה על התמכרות, אבל לא פחות מכך על התפתחות נפשית. על הקשר של אדם עם עצמו. על המחיר של חיים ללא עוגן פנימי יציב. ועל האפשרות לבנות אותו מחדש, גם אחרי שנים של פחד, סבל והישענות על מקורות חיצוניים. ובתוך כל אלה נשאר גם מסר של תקווה: "כשנראה שאין אפשרות — זה באמת אפשרי לעצור את הסבל הזה." לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#92
July 14 · 57 min
פרק 90 - "גיל ההתבגרות או מצוקה?"
גיל ההתבגרות מביא איתו לא מעט שאלות עבור הורים. איך יודעים מתי מדובר בחלק טבעי מתהליך ההתבגרות, ומתי יש משהו עמוק יותר שמבקש תשומת לב? מתי לתת מרחב, ומתי דווקא להתקרב? ומעל הכול – איך נשארים כתובת עבור ילד שכבר פחות משתף, פחות מספר, ולעיתים גם פחות מאפשר לנו להיכנס לעולמו. בפרק הזה אני מארחת את אורית שטרנברג, מנהלת אקדמית לתכנית יועצים להתמכרויות וטראומה בגומא גבים, ומאמנת משפחות ומתבגרים. שוחחנו על גיל ההתבגרות כתקופה של חיפוש, סערה והתפתחות, ועל הפער שקיים לא פעם בין מה שהורים רואים מבחוץ, לבין מה שבני הנוער חווים מבפנים. דיברנו על התנהגויות שמדאיגות הורים – הסתגרות, התרחקות, שימוש, פגיעה עצמית והתנהגויות מזיקות אחרות – ועל האפשרות להסתכל עליהן לא רק כעל הבעיה עצמה, אלא גם כניסיון להתמודד עם קושי שלא הצליח לקבל מילים. כפי שאומרת אורית בפרק: "כשילד בוחר בהתנהגות מזיקה, יש שם קושי. הוא לא יודע איך לבטא אותו. הוא צריך שמישהו ישאל אותו, יראה אותו, יעזור לו." מתוך המקום הזה שוחחנו על גיל ההתבגרות, על המשמעות של נוכחות הורית, על גבולות ועל הקשבה, ועל האפשרות להישאר דמות משמעותית גם בתקופה שבה נדמה שהחברים הופכים להיות מרכז העולם. ודווקא שם עולה אחד האתגרים הגדולים של הורים — להסכים להתקרב גם כשלא תמיד נוח לשמוע את מה שיש לילד לומר. "הורים מפחדים לשאול, כי הם מפחדים מהתשובות." ובתוך כל המורכבות הזאת, נשארת תזכורת פשוטה וחשובה: תסתכלו לילדים שלכם בעיניים. תשאלו אותם. תדברו איתם. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887
#91
June 23 · 1 hr 1 min
פרק 89 - “בין נפש להתמכרות”
אחת השאלות שחוזרות שוב ושוב אצל משפחות בתחילת הדרך היא: במה בכלל מטפלים קודם? בהתמכרות? בקושי הנפשי? בחרדה, בטראומה, בדיכאון? והאם בכלל אפשר להפריד ביניהם? בפרק הזה ארנון גולוב, מכור בהחלמה, פסיכותרפיסט ומנהל מרכז גמילה לתחלואה כפולה — מדבר על המפגש שבין התמכרות לבין מצוקה נפשית, ועל המקומות שבהם השימוש כבר הופך גם לדרך להתמודד — וגם לחלק מהבעיה עצמה. “התמכרות היא בעיה נפשית. ויש גם תחלואה כפולה — התמכרות יחד עם מחלת נפש. ולפעמים כבר לא יודעים מה בא קודם.” ודיברנו גם על אחד המקומות הכי מבלבלים עבור משפחות — עולם הטיפול עצמו. ההבדלים בין מרכז גמילה, בית מאזן ומסגרות שונות, הניסיון להבין לאן נכון לפנות, והפחד לעשות את הצעד הלא נכון. “איזון פסיכיאטרי הוא לא טיפול רגשי. הוא חלק ממערך כולל של טיפול.” זו שיחה על הניסיון להחזיק את החיים כרגיל, גם כשהמציאות כבר מתפרקת מבפנים. על משפחות שמנסות “לתפור” פתרונות שישמרו על מה שקיים — עבודה, בית, תפקוד — בזמן שחלון ההזדמנויות הולך ומצטמצם. “בטווח הארוך, האדם הורג את עצמו — ובדרך כלל כל המשפחה סביבו גם סובלת.” ובתוך כל המורכבות הזו, ארנון מזכיר גם משהו נוסף: שלא צריך להישאר לבד בתוך הבלבול הזה. “יש תקווה ויש פתרון.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#90
June 9 · 1 hr
פרק 88 - "זה רק קנאביס?"
קנאביס הפך בשנים האחרונות לחלק מהשגרה. נוכח, מקובל, כמעט מובן מאליו. “זה רק קנאביס” — משפט שחוזר על עצמו, ומטשטש לא מעט ממה שקורה מתחת לפני השטח. אבל עבור חלק מהאנשים, הוא לא רק מרגיע, הוא גם מרחיק. “היו שנים של הנאה מהקנאביס… הוא עזר לי רגשית. אבל בשלב מסוים — הוא הפך להיות המרכז של הכול.” בפרק הזה אני מארחת את שלומי סינגר — מכור בהחלמה, מטפל ומנחה קבוצות בתחום ההתמכרויות ובפוסט־טראומה. דרך הסיפור האישי שלו אנחנו נוגעים בהתמכרות לקנאביס בלבד — בלי חומרים “קשים”, בלי דרמות חיצוניות גדולות — אבל עם תהליך איטי, מתמשך, כזה שלא מרגיש מסוכן בזמן אמת. “לא נהייתי מכור ביום אחד… זה היה תהליך של שנים, עד שלא יכולתי להפסיק.” ובשלב מסוים — גם כשזה כבר לא עובד — אי אפשר לדמיין את החיים בלעדיו. “לא מסוגל לחשוב על חיים בלי קנאביס… זה מפחיד.” מתוך הדרך ששלומי עבר, אנחנו מתקרבים לשאלות שלא תמיד שואלים: איך חומר שנתפס כקל הופך להיות אמצעי קבוע לבריחה? מה קורה כשהוא כבר לא רק עוזר — אלא גם יוצר את הפער? ואיך נראית נקודת המפנה, כשמבינים שהדרך הזו כבר לא עובדת? “הייתי סטלן מתפקד… ובדיעבד — החיים שלי לא היו מנוהלים.” פרק על התמכרות שלא תמיד רואים, ועל חומר שהסכנה שבו — לפעמים — היא דווקא בזה שהוא לא מרגיש מסוכן. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#89
May 26 · 1 hr 17 min
פרק 87 - "מתוך הייאוש"
זה משפט מתוך שיר שענבר כתבה מתוך רגע שפל נמוך, שבו האכזבה הייתה על זה ששוב, היא לא הצליחה למות. למי שלא חווה זאת — קשה להבין. איך אדם לא רוצה לחיות. לא כרעיון, לא כרגע חולף, כאמירה סתמית. אלא כחוויה יומיומית. הרצון לשים לזה סוף. לסבל. ענבר מיליקובסקי, מכורה נקייה, יוצרת, מוזיקאית ועורכת — משתפת אותנו בסיפור האישי שלה, במקומות הכי פנימיים. על חיים עם דיכאון מגיל צעיר, על תחושת חוסר שייכות — של להיות טעות בעולם הזה, ועל הדרך שבה השימוש נכנס — כאמצעי להתמודד, או פשוט לא להרגיש. זה המקום שממנו מתחיל הפרק. המקום שבו נדמה שאין דרך אחרת. ומתוכו — לאט לאט — מתחילה להיכנס גם אפשרות נוספת. ועל זה — היא אומרת היום: “היום אני יודעת, שיש תקווה ואפשר אחרת.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887
#88
May 12 · 57 min
פרק 86 – "אהבה, תלות ו… כעס"
כעס הוא אחד הרגשות הכי נוכחים בתוך מערכות יחסים שנוגעות בהתמכרות. הוא מופיע כלפי האדם שמולנו — אבל גם כלפי עצמנו. ולפעמים, יותר מהכל — הוא פשוט נשאר בפנים. בפרק הזה אני מבקשת לעצור רגע ולהתבונן ברגש הזה. מה עומד מאחוריו? למה הוא כל כך חזק? ומה קורה כשהוא לא מתורגם לפעולה — אלא נשאר ומצטבר. דרך סיפורה האישי של לילוש — בת זוג לשעבר לאדם בהתמכרות — אנחנו נכנסים אל תוך מערכת יחסים סוערת ומורכבת, שבה, כמו שהיא מתארת, “הרגיש כמו שדה קרב כל הזמן”, וכש“העישון היה ערך עליון שסביבו אנחנו מרקדים”. זה סיפור על אהבה, על תלות, על ניסיון להחזיק קשר בכל מחיר — ועל הרגעים שבהם משהו מתחיל להישבר מבפנים, עד תחושה כפי שלילוש מתארת - “הרגשתי ריקה לגמרי ושכל הזהות שלי נצבעת באורו”. ובתוך כל זה — גם כעס. כעס עליו, על הדרך, על הבחירות — אבל גם כעס פנימה, על עצמה, על זה שהיא נשארת. ועל רגע אחד — נקודת תפנית, שבו מונח אולטימטום: או שאת הולכת לקבוצות נר-אנון, או שהקשר מסתיים. ומתוך המקום הזה, מתחילה תנועה אחרת. לא רק כלפיו — אלא גם פנימה. “הקבוצה… הצילה לי את החיים.” ומסר משמעותי אחד שלילוש מבקשת להעביר - “ואת לא חייבת לעבור את זה לבד.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#87
April 28 · 54 min
פרק 85 – "בשם השימוש"
אנחנו רגילים לחשוב שהתמכרות היא בעיית שימוש. שאם רק יפסיק – הכול יסתדר. אבל השימוש הוא רק הקצה. מתחתיו פועלת מערכת שלמה שמשנה תפיסה, סדרי עדיפויות ושיקול דעת. בפרק הזה אני מארחת את דנה דרוקר — מכורה נקייה ופסיכותרפיסטית ממוקדת התמכרויות וטראומה — לשיחה שמפרקת את המחלה מבפנים. דיברנו על החיבור בין כאב לפתרון, ועל איך דפוס הבריחה מהרגש הופך למנגנון שמארגן את החיים. “הייתי מוכנה לשים הכול בצד לטובת השימוש. הילדים, המשפחה, הבריאות. שום דבר בעולם לא היה יותר חשוב מהשימוש שלי.” שקרים והסתרות אינם “אופי” — הם מנגנוני הישרדות. הכחשה איננה סתם בחירה — היא מערכת הגנה של המחלה. אגו, ריכוז עצמי, עיוותי חשיבה והתבודדות — כולם חלק ממנגנון שמטרתו להגן על השימוש. והדבר שחשוב למשפחות להבין: זה לא אישי. ההתנהגות של האדם המתמודד איננה נגדכם — היא בעד המחלה. התמכרות איננה שייכת לקצוות החברה, והיא איננה רק עניין של כוח רצון. אבל יש לה פתרון. פתרון עובד. “אם אני יכולה — כל אחד יכול.” בפרק הזה אנחנו מפרקות את המנגנונים כדי להבין איך זה עובד, כי לפעמים, עצם ההבנה כבר משנה משהו בתוכנו. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#86
April 14 · 51 min
פרק 84 - "אובדן מתמשך"
“אני מתגעגעת אליו… כמו שמתגעגעים למישהו שכבר איננו — בעודו יושב לידי.” במשפט הזה פתחנו שיחה על אובדן שלא מתחיל במוות, אלא מתרחש בתוך החיים עצמם. במחקר “שכבות של כאב”, מתבונן עומר עצמון, עו"ס ומטפל בהתמכרויות, בחוויה של ילדים בוגרים שאיבדו הורה להתמכרות. אחת התובנות המרכזיות שעולה מהמחקר היא תחושת אובדן גם כשהאדם עדיין נוכח. “מבחינתי היא מתה עוד לפני שהלב שלה הפסיק לפעום,” שיתפה אחת המרואיינות. התמכרות משנה את מערכת היחסים. לעיתים נוצרת מציאות של הורה נוכח־נפקד. הטייטל “מכור” מתחיל לעקוף את הטייטל “אמא” או “אבא”, והילד נדרש להסתגל — לפעמים מוקדם מדי. המוות הפיזי, כשמגיע, אינו בהכרח נקודת ההתחלה של האובדן. לעיתים הוא קוטע תהליך שהתרחש לאורך שנים. לצד האבל עלתה במחקר גם תחושת הקלה — מורכבת, לא פשוטה, אך נוכחת. המחקר מרחיב את ההבנה של אובדן במשפחות של מכורים — לא כאירוע חד, אלא כתהליך מתמשך שמתחיל הרבה לפני המוות וממשיך גם אחריו. הוא מציע למשפחות שפה מדויקת יותר להתבונן בחוויה הזו ולהכיר בה כלגיטימית. זה פרק על אובדן מתמשך. על זהות שנבנית בתוך שינוי. ועל חשיבות השמעת הקול של מי שחיים לצד. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#85
March 31 · 1 hr
פרק 83 – " מֵעֵבֶר לַכֶּסֶף"
התמונה שעולה לרוב כשמדברים על התמכרות להימורים היא בתי קזינו, פוקר, בֵּטִים, ספורט ועוד. אך לא תמיד כך נראית ההתמכרות בפועל. לעיתים היא מופיעה כיוזמה, כחיפוש הצלחה, כניסיון “לעשות כסף” — שפה לגיטימית לחלוטין בעולם העכשווי, המודרני והאינטנסיבי. ובתוך השפה הזו, קשה לראות מתי משהו כבר יצא משליטה. “לא חשבתי שאני מהמר. חשבתי שאני סוחר במט״ח.” שחף אשכנזי, מומחה לגמילה מהתמכרויות, שהתמודד בעצמו עם התמכרות, מדבר על הייחודיות של התמכרות להימורים: על האופן שבו העיסוק בכסף משמש כלי למנגנון רגשי של בעירה פנימית, חישובים בלתי פוסקים, וניסיון לתקן משהו מבפנים דרך מספרים ומסכים. הוא מתאר גם כיצד המשפחה נשאבת, בעל כורחה ולעיתים בלי להבין, אל תוך עולמו של המהמר —כיבוי מתמיד של שריפות, חובות, תחושת חירום וחוסר אונים כואב. נעסוק גם בפער שבין תגובה הורית טבעית — ערכים, גבולות וניסיון להשיב סדר —לבין מציאות שבה ההתמכרות מייצרת מנגנון עוקף של דחיפות, דרמה ופחד. זו שיחה שמבקשת לעצור רגע את המבט, ולראות כיצד שפה של הצלחה יכולה להסתיר מצוקה עמוקה, ואיך חיבור בין הנקודות עשוי להיות צעד ראשון ליציאה מהמעגל הזה. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#84
March 17 · 49 min
פרק 82 – " הכאב שבהחלמה"
בדידות בתוך השימוש. רוגע שמופיע בפעם הראשונה – ונעלם. חיפוש אחר שייכות. קבוצה אחת שנותנת שם למה שעובר עליך. וניקיון שבו הכאב לא נעלם – אלא מקבל צורה אחרת. בפרק הזה אני מארחת את ניר – מכור בהחלמה כבר 11 שנים, אחרי כ־25 שנות שימוש, שמשתף בפתיחות: "הכאב הכי גדול בשימוש הוא בדידות נוראית". נדבר על הילדות, על הרגע שבו הסם נתן לראשונה תחושת שקט, ועל המחיר שהלך והעמיק עם השנים. ניגע גם במה שקורה אחרי שהשימוש נפסק: כעס, בושה, פחד לחזור להשתמש, והמאבק שלא מתנהל רק מול החומר – אלא מול מה שנשאר בפנים. "גם היום, בהחלמה, יש מלחמה בין כאב לשימוש". על המקום של קבוצה, שייכות ופעולות יומיומיות בדרך, ניר מבקש להעביר מסר ברור למשפחות: התמכרות היא מחלה שדורשת טיפול, לא רק הבנה. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#83
March 3 · 58 min
פרק 81 – "הדחף שנשאר"
"25 שנה לא היה לי יום נקי אחד, הכי הרבה שהחזקתי – ארבע שעות.” דחף הוא מנגנון אנושי בסיסי. ניסיון מהיר של המערכת להשיב איזון, גם אם לרגע. בפרק הזה הדחף מקבל קול – לא כהגדרה, אלא כחוויה שמנהלת חיים שלמים. ערן, מכור בהחלמה, משתף בכנות: “הרצון להשתמש עלה על כל דבר – משפחה, ילדים, עבודה. מהרגע שקמתי עד שהלכתי לישון.” השימוש מתקיים לצד הכול: צבא, זוגיות, עבודה, ילדים. חיים שנראים מתפקדים – ונוכחות שנשחקת. “גידלתי ילדים, עבדתי – אבל לא הייתי נוכח. הייתי סוכן כפול בבית שלי.” גם כשהכול מתפרק –הדחף ממשיך לנהל. “לא משנה לאיזו תחתית הגעתי – לא יכולתי לוותר.” והרגע שבו משהו משתנה, מתוך הסכמה פנימית כואבת. קול שמגיע מבפנים ואומר: אם לא תעשה משהו – אתה מאבד את החיים שלך. גם בהחלמה, הדחף לא נעלם. הוא נוכח יום־יום – אבל היום יש דרך אחרת לעמוד מולו. ובסיום, ערן מעביר מסר פשוט וברור- למשפחות – לפני שיוצאים למאבק מול ההתמכרות, צריך לעצור ולטפל בעצמכם. ולמי שמתמודד – “יש תקווה. אפשר להישאר נקי. יום־יום.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#82
February 17 · 1 hr
פרק 80 – "צעדים של בחירה"
רוב המשפחות לא מגיעות ללמוד תכנית 12 הצעדים. ומי שכבר כן מגיעות – לרוב מגיעות בשבילו. בן, בת, בן זוג. מישהו שצריך “לתקן”. רק שבמהלך הדרך מתגלה לאט־לאט אמת אחרת: זו לא תכנית עליו. זו תכנית עליי. עלינו. על איך אני חיה בתוך מציאות שאין לי עליה שליטה. בפרק הזה אנחנו מדברים על תכנית 12 הצעדים בלי מיתוסים, בלי קדושה ובלי פחד. לא כטיפול, לא ככת – אלא כדרך חיים פרקטית, כזו שיורדת לקרקע: איך אני עוצרת תגובה? איך אני לוקחת פחות אישי? איך אני מפסיקה לטבוע בתוך הביצה – גם כשהכול בפנים צועק? איתי בשיחה יוסי אטיה ואלון קירשנר – מכורים בהחלמה ואנשי מקצוע – שמביאים קול כפול: של מי שהיה בכאוס טוטאלי, ושל מי שמלווה משפחות יום־יום בתוך הכאוס הזה. יוסי אומר בפשטות: “12 הצעדים הצילו לי את החיים. הצילו למשפחה שלי את החיים. זו דרך חיים שמצילה חיים.” ואלון מוסיף: “זה מסע פנימי. חזרה לעצמי. לעשות סדר בבלבול.” דיברנו על הכחשה ואשמה, על בושה וסודות שגדלים בחושך, על מחלה שמדביקה מערכות שלמות – ועל האפשרות לעצור. ממש לעצור. ליצור מרווח. ומתוכו להתחיל לבחור אחרת. שניהם מדגישים - “למידה של 12 הצעדים היא כדי לעזור לעצמכם – לא כדי לטפל בו. ודווקא דרך העבודה על עצמי, נפתחת מערכת יחסים אחרת.” כי תכנית 12 הצעדים לא באה “לתקן את המכור”, היא באה ללמד כל אחד מאיתנו איך לחיות הרבה יותר טוב עם עצמנו ועם הסביבה. וזה אולי המסר הכי חזק מהפרק הזה: אתם לא לבד. התמכרות היא לא מילה גסה. ובקשת עזרה – היא לא חולשה, אלא התחלה של דרך. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887
#81
February 3 · 1 hr 7 min
פרק 79 – "בין ריגושים"
ההתפתחות הרגשית שלנו לא נוצרת רק מהדברים שנאמרים בבית — אלא גם ממה שנוכח בו באופן קבוע: הדרך שבה נרגעים, בורחים, מתמודדים, מתלהבים או מתכנסים. עודד לוי, מכור בהחלמה, גדל בתוך מציאות שנראתה רגילה, אבל בדיעבד גילה איך היא נטמעה בו עמוק פנימה. “הייתי ילד שונה… הרגשתי שלא מבינים אותי,” הוא אומר, ומתאר שנים של רגישות גבוהה שלא תמיד קיבלה מקום. ובתוך זה — חשיפה מוקדמת לעולם ההימורים, כמשהו תרבותי, משפחתי, כמעט שגרתי. הטניס מילא את חייו והפך למוקד תשוקה ומימוש, אבל כשהחלום נשבר, משהו בתוכו נסדק: “חוויתי תסכול מאוד גדול… וההימור התלבש על המקום הזה.” מה שהתחיל כריגוש קטן הפך לברירת מחדל רגשית, והריגוש סביב ההימור החליף את הריגוש שנעלם מהטניס. אחר כך הצטרף גם הוויד, והחיים נעשו כפולים — חוץ אחד, פנים אחר. גם בקשר הזוגי ההסתרה הלכה והעמיקה. וברגע אחד שבו השקר התגלה וכבר לא היה לאן לברוח — אישתו הייתה זו שראתה, שהתעמתה, שפתחה פתח לשינוי. "גרמת לי להרגיש משוגעת" כך אשתו אמרה לו בשיחה ההיא. משם החלה תנועה אחרת: טיפול, קבוצה, חשיפה, ניקוי הרגלים, שינוי סביבה — תהליך שהחזיר לו חיים, משמעות, ויכולת לעמוד במקום שנשמט ממנו שנים. בסוף השיחה, עודד מבקש לומר למשפחות: “לאדם המכור הוא חולה — הוא לא עושה את זה בכוונה." ולמתמודדים עצמם הוא מזכיר: “אי אפשר לבד. תבקשו עזרה.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#80
January 19 · 1 hr 7 min
פרק 78 – "הפחד לאבד"
יש סיפורים שבהם הכאב מתחיל הרבה לפני השימוש. עופר לנגר, מכור בהחלמה, מספר על ילדות בקיבוץ, חרדות לילה, אובדן של אחות, ובית שלא תמיד ידע להחזיק את מה שעבר עליו. מתוך כל זה נולדה אצלו הבנה מוקדמת: “הרגשתי שאני לא יכול להעמיס עליהם עוד.” כמבוגר, הדפוס הזה קיבל צורה אחרת. שנים של שימוש, בריחה, והסתרה — לא מרוע, אלא מפחד, הפחד לאבד שוב. עופר משתף בכנות :“הפחד לאבד שימש אותי להסתרות.” קשרים הפכו למקום שמחזיק שקט רגעי, גם כשהם הרחיקו אותו מהאמת. ואז הגיע הרגע שבו המציאות התייצבה מולו, בת הזוג מבקשת שיעזוב. הדבר שממנו פחד יותר מכל, מתממש. ומתוך המקום הזה הוא מתאר: “לחצתי על מנגנון השמדה עצמית.” רגע שפל שמסמן, כמעט באופן פרדוקסלי, את תחילתה של תנועה אחרת. זה פרק על הקווים הדקים שמחברים בין ילדות, משפחה והתמכרות — ועל האומץ להסתכל על סיפור שלם ולהתחיל ממנו משהו חדש. ובסוף הוא מבקש להדגיש למשפחות שלפעמים קשה להם להסכים לראות את מה שנמצא מול העיניים: “אל תעשו כאילו. אתם יודעים.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#78
January 6 · 1 hr 4 min
פרק 77 - פחד, דפוסים והתמכרות.
הדרך בה אנחנו מתנהלים בחיים לרוב לא מתחילה במחשבה — אלא באוטומט. דפוסים ישנים שנוצרו בילדות: בבית שגדלנו בו, ברגשות שלא נאמרו, ובדרך שבה למדנו לפרש פחד וקירבה. הם נועדו להגן, אבל כשהם ממשיכים לפעול ללא מודעות — הם מעצבים מערכות יחסים, הורות וזוגיות, לעיתים בצורה שפוגעת יותר משהיא מגינה. במשפחות שחיות לצד התמכרות, האוטומטים האלה מתחזקים. פחד יוצר ריצוי, הצלה, הימנעות, דריכות — תגובות שנראות טבעיות, אבל לעיתים סוגרות את האפשרות לקשר פתוח ובטוח. האורחת שלי, הילה אלרן, מטפלת זוגית־משפחתית ובוגרת תכנית 12 הצעדים, אומרת: "דפוס הוא מנגנון אוטומטי, מבלי שאנחנו מודעים - הוא זה שמנהל אותנו." בפרק אנחנו מדברות על איך דפוסים עוברים מדור לדור בלי מילים, איך התמכרות היא לא ההתחלה אלא הקצה של דפוס בריחה, ואיך אפשר לזהות את הרגע שבו טייס אוטומטי מופעל — ולהתחיל להביא בחירה במקום תגובה. הילה מזכירה משפט שהוא גם תקווה וגם הזמנה לשינוי: "אנחנו נפצעים בתוך קשר — ובתוך קשר גם יכולים להירפא." ובסוף, יש משהו חשוב שכדאי לזכור: כשבן משפחה אחד מתחיל להבין את הדפוסים שמנהלים אותו ולפעול ממקום מודע יותר — זה יוצר תנועה חדשה בתוך המערכת המשפחתית. תנועה שמרככת תגובתיות, משנה את האינטראקציה, ולפעמים יכולה להשפיע גם על האדם המתמודד. לא כפתרון קסם, אלא כצעד ראשון שמאפשר מרחב אחר — ומניח אפשרות להתחלה של ריפוי. עוד מבקשת להדגיש הילה – כי קבלת עזרה חיצונית, בדרך לשינוי האוטומטים היא לעיתים הכרחית. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#79
Dec 23, 2025 · 1 hr 2 min
פרק 76 – "נוער בסיכון שקט"
עולמם של בני הנוער היום מהיר, חשוף ונגיש יותר מאי פעם. מה שנראה מבחוץ כתמים—בילוי, צחוק, "כולם עושים"—מסתיר לא פעם מציאות אחרת: אלכוהול, קנאביס, חומרים כימיים שנכנסים למסיבות ולניידים בלחיצת כפתור, התנהגויות כמו הימורים שמתחפשים למשחק, וחשיפה מוקדמת לפורנו ולריגושים דיגיטליים שמטשטשים גבולות. והכול קורה מאחורי מסך, בחדר סגור, רחוק מעין ההורה. לפעמים זה רק מבט אחד שחוזר הביתה "קצת אחרת", הסתגרות, שינוי עדין במצב הרוח. אין הוכחה — אבל בפנים משהו לא שקט. הורים רבים נתקעים בין פחד לדעת לבין פחד לטעות. שמוליק רוזנטל, מנכ"ל ובעלים של המרכז "ללא פילטרים", מי שבילה עשרות שנים בתוך המשטרה, המודיעין והשטח, אומר משפט חד שמסביר את המציאות הזו לא פחות מכל מחקר: "מי שבאמת מבין סמים — לא עושה סמים." בשיחה בינינו הוא מתאר איך העולם הטכנולוגי המהיר, תרבות השפע והפומו יצרו בלבול אצל בני הנוער. הוא מדבר על ההתדרדרות שהוא רואה כבר שנים, על תפיסת הבילוי שהשתנתה, ועל היכולת של בני הנוער להסתיר טוב יותר ממה שההורה יודע לראות. שמוליק גם מבקש להזכיר להורים דבר מהותי: "אל תמוססו את תחושת הבטן שלכם." כי לא פעם, זו האזהרה המדויקת ביותר שיש לנו. בפרק אנחנו מדברים על ההבדל בין שימוש לשימוש לרעה ולתלות, ועל המקום שבו ההתמכרות מתבהרת במשפט קצר וחד: "הראש אומר לא — היד אומרת כן." אנחנו נוגעים בדרך לזהות סימנים, מה עושים כשמבינים שהילד משתמש או מתנסה, איך משקפים סיכון בלי בהלה ובלי נזיפה, ואיך "לבקר בעולם של המתבגר.ת" — דרך הנייד, דרך החדר, ודרך שיחה שמחזירה קשר ושייכות. המסר של שמוליק ברור: גם בעולם המשתנה של היום, הקשר בינינו לבין בני הנוער הוא עדיין קו ההגנה הכי חזק שיש. כשיש קשר — יש סיכוי, יש השפעה, ויש דרך. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#77
Dec 9, 2025 · 1 hr
פרק 75 – "לב שמפסיק לברוח"
הערב שוב יורד. הבית שקט, הילדים כבר במיטות. היא מחכה שיירדמו – לא כי היא עייפה, אלא כי אז תוכל סוף־סוף לשתות. האלכוהול, שהתחיל כדרך להרגיע את החרדה, הפך עם הזמן לתרופה היחידה שהיא הכירה. כוס אחת כדי לנשום. כדי להירגע. כדי לא להרגיש כל כך לבד. רוני בן סירא, בת 55, מכורה בהחלמה זה חמש שנים, מספרת בכנות נדירה על החיים מבפנים: על הילדות באוסטרליה וההתעללות המינית שנמשכה עשור והשפיעה על כל תחום בחייה: על הנישואים, הבדידות, החרדה, והיין שהפך להיות “החבר הכי טוב שלי – האמא, האבא, האלוהים שלי”. על השנים שבהן האלכוהול ניהל את ההורות שלה, את הזוגיות שלה, ואת היכולת שלה להיות – פשוט להיות. ועל כך שגם ברגעים הקשים, כמו הנפילה הכלכלית של בן זוגה, שהביאה אותה להיות ברחוב עם שתי בנותיה – הדבר היחיד שהיה חשוב לה אז, היה הבקבוק. ולמרות כל אלה – זה גם סיפור על החלמה. על הבנות שארזו לה תיק לכניסה למרכז גמילה ונתנו לה תקווה, ועל הדרך שבה למדה לחיות מחדש – בלי אלכוהול, אבל עם הרבה יותר כוח, חמלה ואמת. רוני מדגישה לאימהות שמתמודדות עם התמכרות ושומעות אותה: “אם אני, עם כל מה שעברתי, עשיתי את זה – גם את יכולה. לא בחרתי להיות חולה, אבל בחרתי לחיות.” זה פרק על פחד, בושה, אהבה, והלב של אישה אחת שהחליטה להפסיק לברוח – ולמצוא את הדרך חזרה לעצמה. כי כמו שאומרת רוני – “אין דבר חזק יותר מלב שמחליט להפסיק לברוח.” לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.
#76
Nov 25, 2025 · 43 min
פרק 74 – "שדה הקרב הפנימי"
“יש לי אבקת קסם, אני מפזרת אותה ומיד הכל משתנה.” כמה היינו רוצים שזה יעבוד ככה. שההתמכרות תיעלם ברגע, שהכאב יתפוגג, שהדרך החדשה תיפתח בקלות וללא מכשולים. אבל המציאות רחוקה מכך. המאבק בהתמכרות הוא לא קסם, ולא החלטה אחת שמסיימת הכל – אלא מאבק יומיומי, לעיתים אפילו רגע־רגע, בין הרצון לחיות לבין יצר ההרס העצמי שמושך שוב ושוב אל השימוש. בפרק הזה אני נותנת מקום לקול שלא תמיד נשמע – קולו של מי שנמצא באמצע. לא סוף הדרך, לא ניצחון מוחלט, אלא החיים עצמם בתוך שדה הקרב הזה: תקווה מול ייאוש, החלטה מול שבירה, אמונה מול חוסר אונים. שי, מכור מתמודד, חי את המאבק הזה יום־יום. בכנות ובאומץ הוא משתף על ילדות של “ילד מפתח”, על טראומה מהשירות הקרבי ואובדן אח, על שנים של שימוש והסתרה, ועל ניסיונות להפסיק – ולחזור. “קרב יריות – אין יום שאני לא מתחמק מכדור ויורה כדור. אין רגע שאני לא רוצה להיות בשימוש. לא רוצה לאכזב, להרוס את הגמילה, ועדיין רוצה להשתמש.” הוא מספר גם על האישה שנלחמת לצידו – האדם הראשון שמאמין ורואה אותו. על איך המאבק משפיע עליה, על חיי המשפחה, וגם על הלמידה האיטית – דרך טיפול, דרך טעויות, דרך מאבקים – להיות נוכח, לשתף, ולנסות שוב. זהו פרק על הצד הפחות מדובר של ההחלמה מהתמכרות – על המאבק המתמשך באמצע הדרך, על המחיר הנפשי והמשפחתי, אבל גם על הניצוץ הקטן של התקווה שעדיין נאחז בחיים. והמאבק עדיין נוכח. וגם התקווה. לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם, מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.

Showing 1–20 of 20 episodes