transcript
show notes
"25 שנה לא היה לי יום נקי אחד, הכי הרבה שהחזקתי – ארבע שעות.”
דחף הוא מנגנון אנושי בסיסי.
ניסיון מהיר של המערכת להשיב איזון, גם אם לרגע.
בפרק הזה הדחף מקבל קול –
לא כהגדרה, אלא כחוויה שמנהלת חיים שלמים.
ערן, מכור בהחלמה, משתף בכנות:
“הרצון להשתמש עלה על כל דבר – משפחה, ילדים, עבודה.
מהרגע שקמתי עד שהלכתי לישון.”
השימוש מתקיים לצד הכול: צבא, זוגיות, עבודה, ילדים.
חיים שנראים מתפקדים – ונוכחות שנשחקת.
“גידלתי ילדים, עבדתי – אבל לא הייתי נוכח.
הייתי סוכן כפול בבית שלי.”
גם כשהכול מתפרק –הדחף ממשיך לנהל.
“לא משנה לאיזו תחתית הגעתי – לא יכולתי לוותר.”
והרגע שבו משהו משתנה, מתוך הסכמה פנימית כואבת.
קול שמגיע מבפנים ואומר:
אם לא תעשה משהו – אתה מאבד את החיים שלך.
גם בהחלמה, הדחף לא נעלם.
הוא נוכח יום־יום –
אבל היום יש דרך אחרת לעמוד מולו.
ובסיום, ערן מעביר מסר פשוט וברור-
למשפחות – לפני שיוצאים למאבק מול ההתמכרות, צריך לעצור ולטפל בעצמכם.
ולמי שמתמודד – “יש תקווה. אפשר להישאר נקי. יום־יום.”
לתגובות, שאלות ונושאים שעליהם תרצו שאדבר כאן, או אם אתם מעוניינים להתארח בפודקאסט ולספר את הסיפור שלכם,
מוזמנים לפנות אליי לוואטסאפ שמספרו: 052-9458887.