הסודות של ספר בראשית, חלק ב׳ | ספי גלדצהלר
למה אברהם רואה בישמעאל את מי שיכול להמשיך אותו, ולמה יצחק רואה את אותו הדבר דווקא בעשו? חלק השני של השיחה עם ספי גלדצהלר על לספר בראשית. ספי הציע לקרוא את העקדה דרך שתי מילים שאברהם ויצחק אומרים זה לזה בדרך להר: ״אבי״ ו״בני״. בקריאה הזאת, אברהם צריך להכיר בכך שיצחק, שמייצג את מידת הדין, הוא הבן שימשיך את מפעל החסד שלו. דור אחר כך יצחק נמשך אל הכוח המעשי של עשו ומתקשה לזהות את מה שיש ביעקב. שאלתי את ספי מה קורה כשיעקב עצמו לומד להשתמש בכוח של עשו. ״הקול קול יעקב והידיים ידי עשו״ מקבל כאן משמעות נוספת: מה קורה כשהקול נשאר קולו של יעקב, ויש לו גם ידיים שמסוגלות לפעול בעולם? משם חזרנו לוויכוח הישראלי. דיברנו על השאיפה של השמאל להשפיע מעבר לגבולות שלנו, על ההתעקשות של הימין לשמור על הארץ ועל הריבונות, ועל מה שהציבור הדתי מחזיק בתורה ובמסורת. ספי הציע שגם השאלה איך הנצרות והאסלאם קוראות את סיפורי אברהם ובניו קשורה לשאלה מה אנחנו מבינים על התפקיד שלנו. אם ״אור לגויים״ הוא חלק מהייעוד הישראלי, מה בדיוק יש לנו לתת, ואיך שומרים על מה שמאפשר לנו לתת אותו? למה יצחק מעדיף לברך את עשו? מה יעקב צריך ללמוד מעשו כדי להיקרא ישראל? איך נראית גבורה שמופעלת מתוך חסד? מה כל אחד מהמחנות בישראל צריך ללמוד מהאחרים? ומה המשמעות של ״אור לגויים״ עבור מדינה שצריכה גם להגן על עצמה?
