transcript
show notes
התניא היומי למוצאי שבת, ד' בכסלו ה'תשפ"ז (14 בנובמבר 2026). קטע זה מסביר את המעלה העצומה של המצוות המעשיות, עד כדי כך שחובה להפסיק גם לימוד תורה עמוק ותפילה רוחנית כדי לקיים מצווה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים. הסיבה לכך היא שמעשים גשמיים הם אלו שמגשימים את תכלית הבריאה (בירור העולם החומרי); וחשוב מכך – בעוד שהשגה שכלית, אהבה ויראת ה', ואפילו השגותיהם העליונות של מלאכים ונביאים כמשה ואברהם, מאפשרות חיבור רק לחיצוניות האלוהות (ה"מציאות"), דווקא קיום פיזי של מצווה (כמו נטילת אתרוג) מחבר את האדם ומתאחד ישירות עם ה"מהות" והפנימיות של הקדוש ברוך הוא.
