תורה של חירות - עונה 2 - כי תבוא

למה נוח לנו להעלים עין מהאמת? סוד הביכורים והקללות. השבוע אנחנו מגיעים לפרשת כי תבוא, לקראת סיומו של ספר דברים וחודש אלול – חודש של חשבון נפש והתבוננות על מעשינו. הפרשה נפתחת בטון מרומם עם מצוות הביכורים: החובה של כל חקלאי להביא מהפירות הראשונים של אדמתו אל המקדש, ולהקריא טקסט שמזכיר את היותנו עבדים נרדפים במצרים ("ארמי אובד אבי"). מדוע המקרא מתעקש שנחזור על הטקסט הזה גם מאות שנים אחרי שכבר השתרשנו בארץ? משום שאנחנו נוטים להתרגל לטוב מהר מדי, לקחת את החירות, האדמה והשפע כמובנים מאליהם, ולשכוח שמדובר במתנה שמותנית בדאגה לחלש. אבל הפרשה חותכת בחדות מחגיגת הביכורים אל "התוכחה" – רצף הקללות הקשות והאיומות ביותר בתורה. דב מזכיר לנו נחמה אחת: ספר דברים נאמר מפי משה, והקללות הללו משקפות את הפחד העמוק והחרדה של המנהיג הזקן מכך שהעם ישכח את ברית החירות ברגע שייכנס לארץ ויחווה רווחה כלכלית. הפרק צולל לעומק הפסוק המסתורי שמסכם את הכל: "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ". האם אלוהים אשם בעיוורון שלנו? דרך מדרשי חז"ל והקבלה נגלה שהעיוורון הוא בחירה שלנו: עוד במעמד הר סיני העם סירב לחוות את ההתגלות הישירה מתוך פחד, וביקש מסך מתווך. גם היום, לעיתים קרובות אנחנו בוחרים לעצום עיניים ואוזניים כדי לא להתמודד עם האמת המסעירה של המציאות. המסר של הפרשה לחודש אלול הוא תביעה לאקטיביות: לא לתת ללב שלנו להפוך לאדיש או קשה אל מול העוולות והאלימות, אלא לבחור לדעת ולהרגיש הקורסים הדיגיטליים שלנו זמינים לרכישה וצפייה אונליין בכל עת. למידע נוסף: אימייל: Beitmidrash77@gmail.com לאתר בית המדרש: https://www.beitmidrash.org.il לשליחת הודעת וואטסאפ: נועם - 052-900-1756