HujiCast

מדברים עתיד בעברית - פרק חמישי - לירון עזריאלנט

בפרק החמישי של "מדברים עתיד בעברית" אנו שמחים לארח את בוגרת העברית, לירון עזריאלנט. לירון היא מייסדת ומנהלת שותפה בקרן ההון סיכון ״מירון קפיטל״, אחת מהקרנות המובילות בישראל שמשקיעה בחברות בשלבי Seed ו- Pre-Seed. לירון נבחרה לרשימת 40 הצעירים המבטיחים של מגזין דה מרקר, לרשימת 12 הדמויות המשפיעות בהון סיכון של Tech12 ולנבחרת 40 עד 40 המנהיגים הצעירים של האוניברסיטה העברית לשנת 2024. לירון בוגרת תואר במתמטיקה ופיזיקה מהאוניברסיטה העברית, והייתה לסטודנטית הצעירה ביותר אי פעם בתוכנית LGO של MIT. בפרק החדש, לירון מספרת על עולם הון הסיכון והסטארט-אפים מנקודת המבט של משקיעה. על מה היא מחפשת ביזמים, על הדרך שבה הבינה המלאכותית משנה את הכללים, ועל המחשבות שלה על תארים אקדמיים כיום. "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

• Transcript

מדברים עתיד בעברית - פרק רביעי - עם נתנאל פוקסברומר

בפרק הרביעי של "מדברים עתיד בעברית" אנו שמחים לארח את בוגר העברית, נתנאל פוקסברומר. נתנאל הקים את עמותת כל ישראל אחים ואחיות, המאגדת אחים ואחיות מהציבור הדתי והחרדי המונה כ-1,400 חברים. העמותה מנגישה מידע רפואי לציבור הדתי והחרדי, במטרה לקדם ולהגדיל את מספר האחים והאחיות מהמגזר החרדי. לצד זאת, נתנאל מתמחה במדיניות ומנהל, מנהל אחיות בבית אבות נווה הורים, מרצה במרכז האקדמי לב בחוג לסיעוד וחבר מנהל בפורום בריאות הציבור החרדי. נתנאל נבחר לנבחרת 40 עד 40 המנהיגים הצעירים של האוניברסיטה העברית לשנת 2024. בפרק החדש, נתנאל מספר על שילוב מרתק בין עולם הרפואה וסיעוד והחברה החרדית, על חשיבות הנגשת מידע רפואי מציל חיים, עידוד גברים חרדים להשתלבות במקצוע הסיעוד ועל החוויה כסטודנט וכבוגר האוניברסיטה העברית. "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

• Transcript

מדברים עתיד בעברית - ערן יעקובוביץ'

בפרק השלישי של "מדברים עתיד בעברית" אנו שמחים לארח את בוגר העברית, ערן יעקובוביץ', לשעבר סמנכ"ל שיווק ב-Lightricks וב-AI21, מייסד שותף של קהילת "צרות בהיי-טק" ויועץ לחברות טכנולוגיות בתחום השיווק. ערן נבחר לרשימת 40 עד 40 המנהיגות והמנהיגים הצעירים מבין בוגרי האוניברסיטה לשנת 2025. בפרק החדש, ערן מספר על המסלול הלא שגרתי מהפריפריה אל תפקידי מפתח בחברות בחזית החדשנות, על תחום השיווק ואיך ה-AI גורם לו להתעצב מחדש, על חווייתו כבוגר העברית וכמובן על הקמת הקהילה "צרות בהיי-טק". "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

• Transcript

פרק חדש של "מדברים עתיד בעברית" עם שי ביאליק, ראש תחום קיימות בשטראוס

בפרק השני של מדברים עתיד בעברית אנו מארחים את בוגרת העברית, שי ביאליק, ראש תחום קיימות בשטראוס, שנבחרה לרשימת 40 עד 40 של האוניברסיטה לשנת 2024. שי מספרת על המסע המרתק מהלימודים, במשלחת או"ם וה-OECD ולימודים בצרפת. מספרת על קיימות ו"הפח הכתום" ומדוע שינויי האקלים צריכים מאוד לעניין אותנו. "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו אנו משוחחים עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ומגלים יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי. * כל הנאמר מייצג את דעת המשתתפים בלבד ולא את עמדות המוסדות או הארגונים המוזכרים בפודקאסט.

מדברים עתיד בעברית – פרק הבכורה עם בוגר העברית גבריאל גוידל - ראש אסטרטגיה ותפעול, גוגל מחקר ישראל

בפרק הראשון אנחנו מארחים את בוגר העברית גבריאל גוידל, ראש אסטרטגיה ותפעול, גוגל מחקר ישראל, שנבחר לרשימת 40 עד 40 של האוניברסיטה העברית לשנת 2024. גבריאל מספר על מסע יוצא דופן: מלימודי מדעי המחשב באוניברסיטה העברית, דרך השירות ביחידת 8200, לימודים בהרווארד, עבודות בהייטק ועד לתפקידו הנוכחי בגוגל. בשיחה פתוחה הוא משתף על הדרך שעבר – מילדות בבית דתי ועד לעמדת השפעה בעולם ההייטק. גבריאל מספר על ההחלטות ששינו את מסלול חייו, על החשיבות של תארים אקדמיים ועל האתגרים וההזדמנויות שהוא מזהה בעתיד. זהו פרק הפתיחה של "מדברים עתיד בעברית", הפודקאסט החדש של האוניברסיטה העברית, בו נשוחח עם בוגרות ובוגרים פורצי דרך ונגלה יחד איך הלימודים באקדמיה קשורים לעולם הקריירה העכשווי.

מילד שרדף אחרי נחשים לחוקר ומנהל אוסף הנחשים הלאומי | ד"ר בעז שחם

ד"ר בעז שחם, היום מנהל אוסף הזוחלים והדו-חיים באוספי הטבע הלאומיים וגם חוקר במחלקה לאבולוציה אקולוגיה וסיסטמטיקה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, היה ילד טבע שאהב להסתובב בחוץ ולאסוף נחשים. בעוד רובנו המוחלט פוחד או לכל הפחות נרתע מנחשים, ד"ר בועז שחם הוקסם מהם מאז ומעולם. שוחחנו על מהו "סוד הקסם הנחשי" בעיניו, על תפקיד הנחש במערכת האקולוגי (למרות הסטריאוטיפ השלילי, הנחש נלחם באויבי האדם) מחקריו בתחום: למשל, הוא מצא שבעשורים האחרונים, יותר ויותר נחשים מעדיפים את קרבת האדם, במיוחד צפעים. ניסינו להכיר אותם יותר טוב: איך הם שומעים, כמה הם רואים, עד איזה גיל הם חיים. יש יופי ואצילות בכל בעל חיים, אם רק מתגברים על הדעה הקדומה. דברנו על נחשי ארצנו - יש בין ארבעים ושלושה למאה מינים של נחשים מקומיים; אבל התרכזנו בצפע, שוחחנו על תמותה מהכשות נחש בישראל, שאלנו כמה פעמים ננשך חוקר נחשים: הוא מזמן הפסיק לספור. מסתבר שהפחד והשנאה הקמאית של האדם לנחש, עוד מהתנ"ך, מביאים לכך שבטעות אנחנו הורגים דווקא את הנחשים שטובים לנו וכך עוזרים לאלה המזיקים לנו. בגלל חוסר היכרות ובורות מתים בישראל מאות אלפי נחשים בשנה במגוון דרכים. ואיך אפשר בלי לדבר על השלת העור של הנחש: לו רק יכולנו גם אנחנו כך להגיח, כמו שכתב מאיר אריאל ז"ל, בהשילנו בלי כל חשש תרבות של עור אשר יבש.

החיפוש אחר המפה החברתית במוח | ד"ר דוד (דידי) עומר

איך המוח שלנו יודע איפה אנחנו? איך אנחנו יודעים איפה האחר? איך המוח שלנו תופס את הזמן? ד"ר דוד עומר ממרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית, יענה על כל השאלות האלה, ורבות אחרות. שיחה מרתקת על המכונה המרתקת מכולן - המוח. צוות חוקרים בהובלת ד"ר עומר, זיהה את התאים במוח שעוזרים לנו לתפוס את הזמן. בפעם הראשונה התגלה שיש במוח האנושי שני סוגים של תאים המאפשרים לנו לחוות את הזמן החולף, גם ביחס למיקום ולאירועים אישיים שלנו, אך גם ביחס לאירועים של אחרים. שוחחנו על המפה הקוגניטיבית במוח שלנו, שהיא המנגנון שעליו "בנויות" התגליות של ד"ר עומד וצוותו - מהי המפה הקוגניטיבית, מהי חשיבותה. איך היא מציגה בפנינו את העולם, האם הייצוג של העולם במוחנו הוא דו ממדי או תלת ממדי? האם היחס שלנו לסביבה הוא יותר כמו ב"גוגל מאפס", שם העולם ריק ורק אנחנו במרכזו, נקודה כחולה בודדה, או אולי דווקא יותר כמו ב"ווייז", שם אפשר לראות גם את האחרים וללמוד מהם ומתנועתם על הסביבה? חשבו על החיים שלכן, על הדרך בה אתם מתנהלים במרחב ותקבלו רמז לתשובה. שוחחנו על אחד הדברים המורכבים, המסתוריים והמעניינים במוח שלנו: תפיסת הזמן; על המודעות לזמן החולף, על תחושת הסדר (מה קרה לפני מה), ועוד. במעבדה שלו גילו ד"ר עומק וצוותו שני סוגים של "תאי זמן" האחראים על תפיסת הזמן שלנו: תאי זמן "טהורים" ותאים תלויי קונספט. ממצא מרגש. בנוסף, הראה ד"ר עומר איך התאים הנ"ל עובדים ביחד. אחת המסקנות המרעישות: לא רק אנחנו חיות חברתיות - גם התאים שלנו.

מוח של דג | ד"ר לילך אביטן

מה אפשר ללמוד מדג הזברה הזעיר, שמוחו הזעיר מגיע לגודל של כמילימטר אחד בלבד סה"כ, על המוח האנושי הגדול והמשוכלל ממנו פי כמה וכמה סדרי גודל - ולא "רק" על המוח, אלא על תהליכים קוגניטיביים שעל פניו נראים מורכבים ומסובכים מדי בשביל דג, כמו תהליכי חיברות, ציד, יירוט של מטרות נעות וכד'? על פניו נראה שלא הרבה - אבל המחקרים הופכי הראש של ד"ר לילך אביטן ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מלמדים אותנו שהדג הוא אולי קטן-קטן, אבל יחד עם זאת גם חכם-חכם. שלא באשמתו הדבקנו לדג הקטן סטריאוטיפ של שכחן ומבולבל, אבל המציאות שונה לגמרי. בזכות התקדמות טכנולוגית מהפכנית שמאפשרת לנו לרשום את כל פעילות המוח בבת אחת, הראתה ד"ר אביטן כי דגי הזברה מגלים התנהגויות חברתיות מורכבות ויכולת מפתיעה של קבלת החלטות שניתן ללמוד ממנה הרבה מאוד גם על המוח שלנו. איך דג הזברה, ואולי אנחנו, קובעים מי ידיד ומי אויב, מי טורף ומי טרף? איך פותרים חידות? ממצאים מרתקים. בנוסף, מנסה ד"ר אביטן ללמוד לא רק על התנהגות הדג הבודד, אלא גם על התנהגות להקת דגים שלמה: איך הם נעים להם ככה, ללא מנהיג וללא מפה, ומצליחים לא להתנגש? למחקר כזה יכולה להיות תרומה גדולה לתחומים כמו מכוניות אוטונומיות, לניהול שדות תעופה עמוסים, יירוט טילים ועוד. שוחחנו גם על מחקר נוסף שלה המנסה לענות על אחת השאלות הגדולות בחקר המוח: מהם התהליכים המתרחשים בתוך המוח בזמן שהוא לא פעיל?

איך המרחב מיוצג במוח ומה עושה העין כשהיא מביטה? | פרופ' יורם בורק

פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית, מספר לנו על שני מחקרים מרתקים שלו: האחד סייע לחשוף מנגנונים שבאמצעותם תאי עצב במח מייצגים את המיקום של בעל חיים במרחב. המחקר שהובל על ידי זוכי פרס נובל, פורסם בכתב העת היוקרתי Nature ומקדם מאוד את מה שאנו יודעים על ייצוגי מרחב במוח - וכמו כל דבר שקשור במוח שלנו, גם כאן הממצאים מפתיעים ומרתקים. שוחחנו גם על מחקר חדש של פרופסור בורק שחושף כי המקור לתנועות עיניים קטנות שנעשות בצורה לא מודעת בזמן שאנחנו מנסים להתמקד - הוא לא בשרירי העין, כמו שחשבו עד היום, אלא בפעילות מוחית שקשורה לאופן שבו המוח שלנו מאחסן זיכרונות קצרי טווח. שוחחנו על המהפכה הגדולה בתחומי חקר המוח שאנחנו נמצאים בתוכה ועל השאלה האם בסופה נצליח להבין את המוח של עצמנו, ואולי אפילו להעלות אותו למחשבים. היום זה נראה כמו מדע בדיוני, נכון, אבל כשחושבים על זה - רוב היומיום שלנו הוא כבר היום מדע בדיוני, והמסע להכרה מלאה של המוח ממשיך במלוא המרץ.

איך איבדו העכבישים במערות את ראייתם? | ד"ר אפרת גביש-רגב

ד"ר אפרת גביש-רגב, מנהלת אוסף העכבישנים ופרוקי-רגליים באוספי הטבע הלאומיים שבאוניברסיטה העברית, משוחחת איתנו על… עכבישים. מאחר ועכבישים הם עולם ומלואו, התמקדנו בעכבישי מערות בישראל, ואז צללנו לעומקי המערות לחפש אחר העכבישים החיים בה באפלה הדוממת. שוחחנו על המחקרים החדשים והמרתקים של ד"ר גביש-רגב על המנגנון האבולוציוני הגורם לעכבישים (ולחיות אחרות שחיות במערות, הקרויות תרופלוביטים) לאבד את חוש הראייה. מערה היא למעשה שלושה אזורים אקלימיים נפרדים - פתח המערה, אליו עוד נכנס אור שמש וגדלים מעט צמחים; אזור הדמדומים של המערה, לשם נכנס אור קלוש ומעט מאוד חיות; ועומק המערה החשוך לחלוטין. בכל אחד מהאזורים האלה ניתן למצוא עכבישים - לפעמים מאותה מין - הנמצאים בשלבים שונים של איבוד ראייה. שוחחנו על החיים בעומק המערה, על הנסיבות האבולוציוניות שהפרידו משפחות של עכבישים, בין אלה שנשארו לחיות בעולם שבחוץ ובין אלה ש"בחרו" בחיים של עלטה תמידית, על מציאת מינים חדשים למדע ועל הייחוד של העכבישים המקומיים. לסיום חלקה עימנו ד"ר גביש-רגב תובנה מרגשת שקיבלה מהעכבישנים, העקרבישאים ושאר החברים פרוקי הרגליים.

סטיגמות וסטריאוטיפים על אנשים עם מוגבלות | פרופ' שירלי ורנר

פרופ' שירלי ורנר מהמרכז ללימודי מוגבלות בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית חקרה במשך שנים סוגיות של סטיגמות על אנשים עם מוגבלויות. כשנולדה לה ילדה עם מגבלה מוטורית - הכל הפך להרבה יותר אישי, קרוב וחשוף וההתמודדות התיאורטית הפכה ליומיומית. שיחה חשופה ומרגשת על סטיגמות וסטריאוטיפים שקיימים בחברה בנוגע לאנשים עם מוגבלות. שוחחנו על ההיררכיה של המוגבלויות, שהמוגבלים שכלית ונפשית נמצאים בתחתיתה, על תפקידם של המפגשים בצמצום סטריאוטיפים כאלה, וכמובן על התוצאות העגומות של הסטיגמות והסטריאוטיפים שמתבטאות באפליה חוזרת ונשנית, בכל תחומי החיים. גם על האדם עצמו ולא פעם גם על משפחתו. שוחחנו על מצבה העגום של ישראל בתחום שילוב אנשים עם מוגבלויות, על איך אפשר לעשות את העולם בטוח יותר עבור ילדים, גברים ונשים, על תפקידו של החינוך, על חשיבותם של מפגשים בלתי אמצעיים, על שילוב אנשים עם מוגבלויות בצבא, על סוכני שינוי משמעותיים - כמו השפה המדוברת, הפרסום, התקשורת, ועוד. שוחחנו גם על ההתקדמות המדעית באבחון של מגוון גדול של מחלות ומוגבלויות - שכשמשנים את נקודת המבט יכולה להיראות כמסע של רדיפה והשמדה של אנשים כאלה. הכוונות כמובן טובות, אבל מה אמור לחשוב אוטיסט, לדוגמה, אל מול הניסיון למנוע לידה של ילדים כמוהו? ואיך הרגישה פרופ' ורנר כשילדתה שאלה אותה את השאלה הזו בדיוק.

הולך נגד הזרם | פרופ' ניר שביב

פרופ' ניר שביב טוען שהתחממות הכדור במאה האחרונה קשורה לשינויים מחזוריים בקרינת השמש, ולא רק לפליטות גזי החממה בידי אדם. זה לא מתקבל בברכה. משבר האקלים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני האדם, ולפי הסברה המקובלת על כולם - כולל ועדת פרס נובל ב-2021 - הגורם המרכזי לכך הוא פליטות של גזי חממה, מעשי ידי האדם מאז המהפכה התעשייתית. אנחנו ב-HUJICAST הקדשנו לא מעט פרקים למשבר האקלים: משיחות על סוגיות של תכנון ומדיניות עם פרופ' ערן פייטלסון, דרך משטרי הגשמים והרוחות עם פרופ' אפרת מורין וד"ר אפרת שפר, ועד לפיתוח שיטות גנטיות להתמודדות של גידולים חקלאיים עם שינויי אקלים, עליו שוחחנו עם פרופ' צבי פלג. בפרק הזה מתארח פרופ' ניר שביב ממכון רקח לפיסיקה בעברית, חוקר בתחומי אסטרופיזיקה ושינוי אקלים, הטוען טענה שונה בתכלית השינוי: התחממות הכדור במאה האחרונה קשורה לשינויים מחזוריים בקרינת השמש, במאה הקרובה הטמפרטורות יעלו ב-1-1.5 מעלות צלזיוס בלבד. לטענתו, השמש תרמה בין חצי לשני שליש מהטמפרטורה ופעילות האדם בין שליש לחצי. הסיבה היא מעבר של מערכת השמש שלנו דרך החלקים הספירליים של גלקסיית שביל החלב במחזורים של מאות מיליוני שנים. לדבריו, זה הגורם לתקופות הקרח הגדולות במשך מיליארד השנה האחרונות. שוחחנו על מחקריו, על המחיר שהוא משלם בעולם על דעתו החריגה, ועל קונפורמיזם מדעי.

שיחה עמוקה על קרקעיות האוקיינוסים | פרופ' עדי טורפשטיין

רבים מאיתנו מסתכלים למעלה, אל פסגות ההרים, אל השמיים, אל הכוכבים - אבל פרופ' עדי טורפשטיין מהמכון ללימודי כדור הארץ ומהמכון הבין-אוניברסיטאי למדעי הים באילת, בוחר להסתכל ולחקור דווקא את הקרקעית. בקרקעית, הוא אומר, נרשמים השינויים הרגישים ביותר במצב האקלים. הקרקעית מספרת סיפור, צריך רק לדעת לקרוא בו. האוקיינוסים, כידוע, סופגים את הפחמן הדו חמצני מהאוויר וכך מווסתים את הכמויות שלו הטמפרטורות. על ידי בחינת כמויות הפחמן הדו חמצני על הקרקעית ניתן ללמוד את ספיגת הפחמן בעבר, ועל הצפוי לנו בעתיד של התחממות ומשבר אקלים. שוחחנו על מחקריו בים סוף, על פעילות "המשאבה הביולוגית" במפרץ אילת כאנלוגיה לאוקיינוסים בעולם העתידי המתחמם. המשאבה הביולוגית היא התהליך שעובר הפחמן הדו חמצני מהרגע שהוא פוגש בפני הים ועד ששבריר קטן ממנו, כאחוז בלבד, פוגע בקרקעית. ים סוף, למדנו, הפתיע את החוקרים: מאחר ומדובר בים חם יחסית, ציפו שספיגת הפחמן הדו חמצני בו תהיה נמוכה - ואולם היא היתה גבוהה מהצפוי. נראה שהאבק שהגיע מהמדבריות המקיפים את הים העלו את יעילות ספיגת הפחמן בקרקעית כשהוא מוריד שלג ימי תת קרקעי. מסתבר שלאוקיינוסים הגדולים והקרים עוד יש מה ללמוד מהים הקטן והחמים שלנו בכל הנוגע להגברת יעילות ספיגת הפחמן הדו חמצני.

שושנת הים והאבולוציה של הארס | פרופ' יהוא מורן

שושנת הים הכוכבנית, Nematostella vectensis, היא יצור קדום ונפלא שיכול לחיות לנצח. היא שייכת למערכת הצורבניים, מהמשפחות העתיקות בעולם החי. האלמוג והמדוזה הם החברים המפורסמים יותר במשפחה, ושושנת הים נמצאת איפשהו ביניהם: תקועה במקום, כמו האלמוג, ומצויידת בזרועות ארוכות וגמישות המזריקות ארס, כמו המדוזה. החיה הקטנה הזו, כשישה ס"מ אורכה, עומדת במרכז הפרק הזה של HujiCast. האורח שלנו היום הוא פרופסור יהוא מורן, ראש המחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות בעברית, שחוקר את האבולוציה של הארס, את הרכב הרעל ואת המנגנון המורכב עד למאוד של הזרקת הרעל - נושא מרתק. שושנת הים הכוכבנית היא חיית המודל שלו. למדנו להכיר אותה טוב יותר בפרק הזה דרך מחקריו של פרופ' מורן. היא אמנם יצור קטן ופרימיטיבי, אבל מנגנון הצריבה שלה שמתפקד כמערכת הזרקה בת 600 מיליון שנה, נחשב לאחד המבנים התאיים המורכבים ביותר בטבע. שוחחנו על מחקריו של פרופ' מורן, שמצא בין השאר כי הרכב הארס משתנה במהלך החיים של השושנה, ולמדנו גם מה יכולים להיות היישומים המעשיים של מחקר כזה, והם רבים ומגוונים - מעולם הרפואה, דרך יצור של חומרי הדברה ועל להנדסת חומרים חדשים השואבים השראה ממנגנון ההזרקה של שושנת הים וחוטיה החזקים והגמישים.

אין סולידריות בחיסונים | פרופ' רענן סוליציאנו-קינן ופרופ' אדם למפרט

מה ניתן ללמוד בכלים של תורת המשחקים על תהליכי קבלת ההחלטות בהפצת חיסונים נגד קורונה לעולם המתפתח? שיחה עם פרופ' רענן סוליציאנו-קינן מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל, ופרופ' אדם למפרט מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. אחרי שנה של מגיפת קורונה - פותח חיסון. כמובן שרק המדינות העשירות יכלו להרשות זאת לעצמן. אבל מה עם שאר העולם? כמו שאנחנו יודעים, ארגון הבריאות העולמי ניסה לארגן מנגנון של תרומת חיסונים מאת המדינות העשירות בעולם, אבל המשימה כשלה. פחות מ-15 אחוזים מהיעד הושגו. במגיפה, כך נראה, אין סולידריות. האם המדינות העשירות והמפותחות יכלו לנהוג בצורה אחרת, שלא הייתה פוגעת ביכולת שלהן לחסן את אזרחיהן, ויחד עם זאת הייתה מיטיבה עם תושבי המדינות העניות? האם ניתן לצפות ממדינה לתרום את החיסונים שלה כשלא ידוע על האם ומתי יגיע וריאנט נוסף למחלה? כמה יעיל לאגור חיסונים? האם פניה רחבה, לכל מי שיכול, יעילה יותר מפניה ספציפית יותר? בפרק הזה בהוג'יקאסט, שיחה עם רענן סוציליאנו-קינן ולמפרט שניסו לענות על השאלה הזו בעזרת כלים מתחום תורת המשחקים וקבלת ההחלטות. לפי המחקר שלהם, ניתן היה ליצור מנגנון במסגרתו מדינות עשירות היו יכולות לתרום הרבה יותר חיסונים, גם במצבים של אי ודאות לגבי העתיד, ויכול מאוד להיות שצורה אחרת של פנייה למדינות יכולה הייתה להניב תוצאה אחרת לגמרי. לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן... נקווה שנלמד טוב יותר עד המגיפה הבאה.

כשגיאו-פוליטיקה חשובה יותר ממוסר | רמי דניאל

רצח העם הארמני, או שואת הארמנים, היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה באוכלוסיה הארמנית שחייתה אז בשטחה. בין מיליון למיליון וחצי איש גורשו ונרצחו באכזריות רובן בצעדות מוות איומות ונוראות. כמעט מאה שנים עברו מאז והעם הארמני עדיין מחפש הכרה בינלאומית ברצח העם שהיה, אבל העולם - משיקוליו - ממאן להכיר בה. מסוגיה מוסרית הפכה ההכרה לכלי נשק בפוליטיקה הבינלאומית. שיחה עם רמי דניאל, דוקטורנט במחלקה ליחסים בין-לאומיים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, החוקר על יחסי ישראל-טורקיה בשנות ה-60 וה-70. שוחחנו על זכר השואה הארמנית בטורקיה המודרנית; איך מתייחסת טורקיה הרשמית לשואת הארמנים, מאז הקמתה על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק ועד היום, תחת שלטונו של ארדואן. שוחחנו על הנראטיב הטורקי, הרשמי והלא רשמי, ועל ההשתנות שלו לאורך השנים; על הסוגיות הגיאופוליטיות סביב ההכרה באסונם של הארמנים - וכמובן ששוחנו גם על היחס של ישראל לרצח העם הארמני.

על הצד הטוב של בני האדם | ד"ר עודד שטיינברג

"יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו", קובע אלוהים אחרי המבול (בראשית ח', כ"א). כשמסתכלים על ההיסטוריה האנושית - הרצופה במלחמה, עוול, רצח, אי צדק וחוסר שוויון - קצת קשה להתווכח עם הקביעה הזאת. מי שמעוניין להשמיץ את המין האנושי לא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא תימוכין לטענותיו. ההוכחה הניצחת ביותר לרוע האנושי היא רצח העם. ובכל זאת, לא הכל רע. אם מקשיבים לה טוב, ההיסטוריה יודעת לספר גם על מקרים נוגעים ללב של הושטת יד, עזרה וסולידריות בין אנשים שדבר לא מקשר ביניהם מלבד אנושיותם. ד"ר עודד שטיינברג מהמחלקה ליחסים בין-לאומיים, הפקולטה למדעי החברה, שם לו למטרה לחפש את האור, את האופטימי, את התקווה. בפרק הזה של HUJICAST הוא מספר על כמה דוגמאות מרגשות כאלה שנחבאות להן בין דפי ההיסטוריה: ההתגייסות היהודית למען העם הארמני שנרדף ונרצח על ידי הטורקים - אחד מהמופעים הראשונים שמזכירים את מה שאנחנו מכירים היום כאירגוני סיוע הומניטריים. שוחחנו על ההתארגנות, על היחס של הציונות (שרק התחילה להתהוות) לשאיפות הלאומיות של הארמנים, ועל הקונספט של "עניי עירך קודמים". מי הם עניי עירנו היום, בעולם גלובלי? ד"ר שטיינברג מספר על מקרה מרגש במיוחד של הושטת יד. בשנת 1847, כשהאירים סבלו מרעב תפוחי האדמה הגדול, התארגנה קבוצה של שבט אינדיאני - שבעצמם נרדפו באותם ימים על ידי האמריקאים - ומעבר לאוקיינוס הושיטה יד לעזרה אל עם לא מוכר. האירים, מסתבר, לא שכחו וקצת יותר ממאה ושבעים שנה אחר כך, כשהתושבים הילידיים בארה"ב סבלו במיוחד ממגיפת הקורונה, נשלחה יד עוזרת מהכיוון השני. שיחה אופטימית.

בלדות אהבה ושירי ערגה - היידיש שלא הכרנו | ד"ר מיכאל לוקין

כשמקשיבים לשירים שהושרו על ידי הנשים והגברים בעיירה היהודית המזרח אירופית, או השטייטל, מגלים עיירה שונה עד מאוד מהתדמית הסטריאוטיפית שנוצרה לה. וזה בדיוק מה שעשינו בפרק הזה של הוג'יקאסט - הקשבנו לשירים. פרק של האזנה מודרכת לשירים ביידיש עם ד"ר מיכאל לוקין, פוסט דוקטורנט במרכז מנדל-סכוליון ומרצה בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית, שחוקר את התרבות המסורתית של דוברי, ובעיקר זמרי היידיש במזרח אירופה. עבודת המחקר שלו, "השיר העממי ביידיש: פואטיקה ומוסיקה", עוקבת אחר היווצרותו של הפולקלור השירי ביידיש. במחקריו, בוחן ד"ר לוקין ז'אנרים מוזיקליים שונים ביידיש, כמו למשל הבלדה, ובחן את הקשרים שלה, הן למוזיקת הכלייזמרים והן אל המוזיקה העממית הגרמנית. ד"ר לוקין הביא לאולפן מספר הקלטות נדירות, ובהם שירי אהבה, הורות, בלדות על געגוע ועוד. בין השירים, שוחחנו על חשיבות המחקר ושימור השפה, על התפקיד החברתי של השירים, על הקשר בין השירים למציאות שמסביב, על התמודדות הרבנים עם שירת הנשים ועל המוזיקה כמשמרת זהות, ולא רק זהות דתית.

כך הכחדנו את דבורת הדבש | פרופ' שרון שפיר

כבר עשורים שהעולם חווה ירידה גדולה, מתמשכת ודרמטית במספר ובמיני החרקים, עד כדי כך שחוקרים רבים מגדירים את התופעה כתהליך ההכחדה ההמונית השישי בהיסטוריה. היעלמותם של החרקים מחיינו - אם לא מחשיבים את אי הנוחות הרגעית שנגרמת, לעיתים, ממפגש ישיר עם כמה מהם - יכולה לגרום לנזקים אקולוגיים גדולים וכתוצאה מכך גם לפגיעה קשה בכלכלה. הפרק הזה של HUJICAST, מוקדש להיעלמות של אחת מהחרקים היותר מרתקים, חכמים, אהובים ונחוצים לאדם - דבורת הדבש - בעזרת אחד המומחים הגדולים לדבורה, פרופסור שרון שפיר, מנהל המרכז לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. דבורת הדבש היא חרק מופלא שחי ברמה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי בעולם החי, שיש לה שפה וריקוד ויכולת קבלת החלטות וככל הנראה עם אופי אינדיבידואלי. מלבד אספקת דבש, עניין מתוק בהחלט אבל סמלי, חשיבותם העיקרית של הדבורים, כידוע, היא האחריות שלהן על כ-80 אחוזים מפעולות ההפריה וההאבקה. בעוברן מפרח לפרח (למעשה, היווצרות הפרח, לפני כ-130 מיליון שנים, הוא ש"יצר" את הדבורים, שהתפלגו מהצרעות הקרניבוריות והפכו לאוכלות צוף לפני כ-100 מיליון שנים) הן מאביקות את הפרחים שבצמחי הירקות ובעצי הפרי ומבצעות את אחת הפעולות הקריטיות בחקלאות. ההתרבות של שלושה רבעים מכל הצמחים בעולם תלויה בדבורת הדבש. פרופסור שפיר חוקר את מנגנון קבלת ההחלטות אצל הדבורה - וכל דבורה נאלצת לקבל המון החלטות באופן בלעדי ומיידי, חלקן מפתיעות ביותר. מה מכחיד את דבורת הדבש? אם נביט למציאות בעיניים: דבורת הדבש כבר נכחדה מהטבע, בטח מהטבע הישראלי. בעבר היינו רואים הרבה דבורים מסביבנו; בשדות, בשטחים הפתוחים ובגינות. הן היו בכל מקום - אבל היום לא תוכלו למצוא אותן חופשיות, רק בכוורות מעשה ידי אדם. ואם זה לא מספיק - גם הכוורות נעלמות. בין 20 ל-40 אחוזים מהכוורות מתות כל שנה. איך זה קורה? גם בגלל משבר האקלים, אבל בעיקר בגללנו, בני האדם. התפוצצות אוכלוסיה גורמת לאובדן שטחים פתוחים, שמובילים לפחות שטחי מחיה, ובהן פחות פרחים ופחות דבורים. לזה חשוב להוסיף את חומרי הדברה הרעילים ואת ההתניידות של וירוסים ומחלות. גם זיהום האור, עוד תוצאה של התרבות האוכלוסיה, עושה שמות באוכלוסיית דבורי הדבש וגורם להן לאבד את דרכן חזרה הביתה ולמות מתשישות. גורם התמותה מספר אחת של הדבורים היא אקרית הוורואה, קרציה אסייתית שמוצצת את דם הדבורה, מחלישה אותה ומעבירה מחלות רבות. לישראל היא הגיעה בשנות השמונים, ומאז מנסים להילחם בה, בהצלחה חלקית. פרופסור שפיר פיתח שיטה חדשה להילחם באקרית, שנקווה שתגיע לשימוש מסחרי. העתיד נראה רע מאוד מבחינת דבורת הדבש (וחרקים רבים אחרים). אם היא תיעלם העולם שלנו יהיה מקום הרבה יותר עצוב, בודד, חסר חיים וזמזומים עליזים. האם נדע לשמור עליה?

מי הוציא את ירושלים מהתורה, ולמה? | פרופ' נילי וזאנה

ירושלים, בירתו הנצחית של עם ישראל, מקור הכיסופים, התפילות והתקוות - כלל לא מופיעה בחמישה חומשי תורה. בעוד מקומות אחרים כמו בית אל או חברון מפורטים נזכרים בשמם, לירושלים אפשר למצוא רק רמזים. למה ירושלמים לא מוזכרת בתורה? מי הוציא אותה משם ולמה? ירושלים לא מופיעה גם בסדרת הכיבושים של יהושע בן נון. היא נשארת אחרונה ומחכה לדוד המלך שיכבוש אותה, ויקדש אותה. רק אז - אחרי הבחירה של דוד - הופכת ירושלים לעיר הקדושה. האמנם? האם זה מתיישב עם הידוע לנו מבחינה ארכיאולוגית? ואיך כל זה מתיישב עם מסורות אחרות, לפיהן ירושלים אינה "עיר הבחירה" של דוד אלא דווקא "העיר הבכורה" - בירושלים, לפי המסורות, נברא העולם והעיר היתה מקודשת מאז ומעולם. הניגוד בין הבכורה והבחירה, טוענת פרופסור נילי ואזנה מהחוג למקרא והחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, שחוקרת את ההיסטוריה של הרעיונות - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - הוא מוטיב חוזר ובסיסי בנראטיב של עם ישראל: שוב ושוב נבחר הצעיר על פני הבכור, שוב שוב מופיע אלמנט הבחירה. כך, עם ישראל מופיע בשלב מאוחר יחסית בסיפורי התורה, ונבחר למרות שהוא עם צעיר. כך, גם ארץ ישראל לא שלנו כי באנו ממנה אלא כי אלוהים הבטיח אותה לנו. שיחה מרתקת על העיר שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים טוב, או לפחות טוב יותר.