סיפורים לילדים מומצאים יחד עם AI

האייל והילדים האבודים ביער

הסיפור הזה הומצא עבור אוליב שביקש סיפור על ילדים אבודים ואייל ואנשים שצריכים לחפש את הילדים האבודים. תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: בלב היער העתיק, היכן שהעצים כה גבוהים עד שענפיהם לוחשים סודות לעננים, השתררה דממה מוזרה. שני אחים, אורי ותמר, יצאו אחר הצהריים לקטוף פטל מתוק, אך השבילים המוכרים נעלמו פתאום מאחוריהם. כשהשמש שקעה וצבעה את השמיים בסגול עמוק, הבינו השניים שהם איבדו את דרכם. הם מצאו מחסה מתחת לגזע עץ אלון רחב, מכוסה טחב רך, ולא ידעו שהיער שבו הם נמצאים פועל לפי חוקי קסם עתיקים – שבו הזמן זורם לאט ומשונה, וכל לילה שחולף טומן בחובו מסתורין חדש. אך הם לא היו לבד. בין הצללים עמד אייל הכסף, מלך היער המכושף. לאייל היו קרניים אדירות שזהרו באור ירח חיוור ועיניים חכמות ונוצצות. האייל ראה את הילדים וידע שהם טהורי לב, אך היה לו חשש כבד מבני האדם הגדולים. הוא פחד שהאנשים מהכפר יבואו לחפש אותם, ירמסו את פרחי הבר, ישברו את ענפי האלון ויפריעו לשלוות החיות. לכן, החליט האייל לשמור את הילדים מוגנים בממלכתו הסודית, ולעשות הכל כדי שהמחפשים לעולם לא ימצאו אותם. בינתיים, בכפר הסמוך, הדאגה הפכה לפעולה. קבוצת מחפשים נחושה – הורים, שכנים ובראשם שומר היערות הזקן – הדליקו עששיות נחושת זוהרות ויצאו אל מעמקי הסבך. הם קראו בשמותיהם של אורי ותמר, אך קולם נבלע ברוח. כך החלו תשעים ותשעה לילות ביער, מסע מפותל של חיפושים, תחבולות ולמידה. האייל המכושף היה ערמומי להפליא. בכל לילה שבו התקרבו המחפשים, הוא טמן להם מלכודות קסומות של טבע ודמיון. בלילה העשירי, פיזר האייל אבקת פרחי לילה זוהרת שיצרה שבילי אור מתעתעים. המחפשים הלכו בעקבות האור הנוצץ וחשבו שהם מתקרבים, אך מצאו את עצמם צועדים במעגלים סביב אותה שלולית ענקית. בלילה השלושים, כששמע את צעדיהם הקרבים, רתם האייל את שורשי הקיסוס העבותים וגרם להם להתפתל סביב מגפיהם של האנשים, כולא אותם בעדינות במקומם עד עלות השחר. בלילות האחרים, האייל יצר צלילים מתוקים שנשמעו כמו שירת ציפורים מהפנטת, שגרמה למחפשים להרגיש עייפות כבדה ולהירדם על מצע עלים רך, רק כדי להתעורר בבוקר ולגלות שהעקבות שוב נעלמו. בתוך מעמקי היער, אורי ותמר למדו להכיר את שפת החיות. הם בנו מחנה קטן מענפים יבשים, שתו מים מפלגים צלולים וקיבלו מהאייל אגוזים וגרגרי יער. אך למרות שהיער היה יפהפה, ליבם התגעגע הביתה – לחום של אמא, לחיוך של אבא ולסיפורים שלפני השינה. כשהגיע הלילה התשעים ותשעה, המחפשים כבר היו מותשים ומבולבלים, אך אהבתם לילדים לא כבתה לרגע. שומר היערות הזקן עצר לפתע את כולם, כיבה את הצעקות והרעש ואמר: "עד כה ניסינו לפרוץ את היער בכוח ובמהירות, ובכל פעם הטבע עצר אותנו. אם נרצה למצוא אותם, עלינו ללכת בענווה, בהקשבה ובכבוד." המחפשים הניחו את המקלות, הלכו בשקט מוחלט, נזהרו שלא לדרוך על פרחי היער והקשיבו לרוח. כשהאייל ראה שהאנשים אינם באים להרוס, אלא פועלים מתוך אהבה טהורה ורוגע, הוא הבין שכוונותיהם טובות. הלב שלו התרכך. הוא ראה את הדמעות בעיניהם של ההורים ואת הגעגוע בעיניהם של אורי ותמר שישבו לצדו. האייל פסע אל מרכז הקרחת, קרניו הזוהרות האירו את הדרך ללא שום תעתוע, והוביל את הילדים היישר אל זרועותיהם של המחפשים. החיבוק החם והמרגש שהרעיד את היער הוכיח לכולם ששום מרחק או מכשול אינו יכול לנצח דאגה אמיתית של משפחה. המסע הארוך הזה לימד את כולם שכאשר נתקלים במכשולים קשים, כוח ורעש אינם הפתרון; רק באמצעות סבלנות, הקשבה שקטה וכבוד אמיתי.

אלזה ואנה באוסטרליה 🦘

הסיפור של היום נכתב עבור אלה שאוהבת את הסיפורים של קדן וטומי, והיא ביקשה סיפור על אלזה באוסטרליה 🇦🇮 תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: השמש זרחה מעל חופי אוסטרליה הרחוקה, צובעת את השמים בגוונים של זהב וורוד. באותו הבוקר, ילדה מתוקה וחייכנית בשם **אלה**, שהייתה כבר כמעט בת 6, התעוררה עם תחושה שמשהו נפלא עומד לקרות. אלה הכי אהבה בעולם שלושה דברים: לשמוע סיפורים מרתקים, ליצור יצירות צבעוניות מחומרי יצירה, ואת אלזה – מלכת הקרח האהובה עליה מכולם. מה שאלה לא ידעה, זה שבאותו הזמן בדיוק, בצד השני של החוף, צעדה דמות מוכרת בשמלה תכלת מנצנצת. זו הייתה **אלזה**! אלזה הגיעה מארנדל הרחוקה לביקור באוסטרליה כדי לראות את החיות הייחודיות של היבשת, אבל החום האוסטרלי היה לה קצת כבד. בכל צעד שעשתה, היא השאירה פתיתי שלג קטנים על החול החם כדי להצטנן. אלה החליטה ללכת לים עם משפחתה. היא רצה אל המים הכחולים והצלולים, ומכיוון שהיא אהבה מאוד **לשחות**, היא קפצה פנימה כמו דולפין קטן ומאושר. אחרי ששחתה בהנאה, היא יצאה אל החוף החם והחליטה לעשות את הדבר שהיא הכי מצטיינת בו – **גלגלון**! היא מתחה את ידיה למעלה, התהפכה בצורה מושלמת, ו... "אופס!" היא כמעט נתקלה במישהי. אלה הקימה את ראשה, ניערה את החול, והעיניים שלה נפתחו לרווחה בתדהמה. מולה עמדה אלזה בכבודה ובעצמה! "וואו, איזה גלגלון מרשים!" אמרה אלזה בחיוך רחב. "איך קוראים לך, ספורטאית צעירה?" "קוראים לי אלה, ואני עוד מעט בת 6!" אמרה אלה בהתרגשות, הלב שלה פעם בחוזקה מרוב שמחה. "אלזה, מה את עושה באוסטרליה?" "באתי לבקר," צחקה אלזה, "אבל המזג אוויר פה שונה מאוד מארנדל. אני מנסה למצוא את החיה המפורסמת שקופצת, איך קוראים לה?" "**קנגורו**!" קראה אלה בשמחה. "אני יודעת בדיוק איפה הם נמצאים, בואי איתי!" אלה ואלזה צעדו יחד לכיוון השדות הירוקים שקרובים לחוף. בדרך, אלזה הבחינה שאלה מחזיקה בתיק הקטן שלה דפים, מדבקות וטושים. "את אוהבת ליצור?" שאלה אלזה בסקרנות. "אני הכי אוהבת בעולם **יצירה**!" ענתה אלה. אלזה חייכה חיוך סודי. היא הניפה את ידיה באוויר, ופתאום – פאף! קסם של קרח ושלג הופיע מסביבם. אבל זה לא היה סתם שלג. אלזה יצרה עבור אלה שולחן עבודה עשוי כולו מקרח שקוף ומנצנץ, ועל השולחן הופיעו פסלוני שלג קטנים בצורת צדפות וכוכבי ים. אלה קפצה מאושר. היא לקחה את הטושים שלה, וגילתה שהצבעים נצמדים לקרח בצורה קסומה. יחד, אלה ואלזה ישבו ויצרו יצירות אמנות מדהימות המשלבות חול זהב, שלג מנצנץ וצבעים בהירים. אלזה אפילו יצרה לאלה כתר קטן מקרח שלא נמס, לכבוד יום ההולדת 6 שמתקרב ובא. בזמן שהן ישבו ויצרו, נשמע קול רשרוש מהשיחים. "קלוֹפּ, קלוֹפּ, קלוֹפּ". מתוך היער הקטן יצא קנגורו אפרפר ומתוק, עם אוזניים ארוכות וכיס קטן בבטן. מתוך הכיס הציץ גור קנגורו קטנטן וחמוד. "תראי, אלזה! זה קנגורו!" לחשה אלה בהתרגשות כדי לא להבהיל אותו. הקנגורו התקרב בסקרנות, הביט בשולחן הקרח המנצנץ, והחליט לעשות קפיצה גדולה. הוא קפץ גבוה באוויר, ממש מעל שולחן היצירה, ונחת ברכות בצד השני. "הוא ממש עושה גלגלון באוויר, בדיוק כמוך, אלה!" צחקה אלזה. אלה צחקה גם היא, קמה, והראתה לקנגורו איך היא עושה עוד גלגלון מושלם על הדשא. הקנגורו הקטן נראה משועשע וקפץ שוב ושוב, כאילו הוא מנסה הסיפור קוצר...

מיוטו והפוקימונים בקריית אונו

הסיפור של היום נכתב עבור ילד חמוד בשם שהם הוא ביקש שנמציא סיפור על מיוטו והפוקימונים האחרים בקרית אונו ביומם הראשון בעולם ☺️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: הלילה היה שקט מאוד בקריית אונו. ברחובות המוכרים, ליד פארק רייספלד, השמיים החלו להבהב בניצוצות סגולים וכחולים. פתאום – *וואששש!* – נפער חלור קטן, ומתוכו החליקו ארבעה יצורים מופלאים. זה היה יומם הראשון של הפוקימונים בעולם שלנו. הראשון שנחת על הדשא היה **מיוטו** החזק והמרשים, בעל צבע לבן-סגלגל ועיניים נוצצות. מיד אחריו נחתו חבריו: **פיקאצ'ו** הצהוב, **בלבזאור** הירוק, ו**צ'רמנדר** הקטן, שהקצה של הזנב שלו בער באש חמימה. "איפה אנחנו?" לחש צ'רמנדר. מיוטו עצם את עיניו, שלח גלי אנרגיה במחשבתו ואמר: "המקום הזה נקרא ק-ר-י-ת א-ו-נ-ו. זה עולם חדש, ואנחנו נחקור אותו בשקט." ### משחקים בפארק רייספלד החבורה צעדה אל **פארק רייספלד**, שנראה להם כמו ג'ונגל קסום. "פיקה-פי!" צייץ פיקאצ'ו באושר, רץ אל המגלשה הגדולה והתגלש למטה במהירות, כשהוא משאיר מאחוריו ניצוצות חשמליים צהובים. בלבזאור שלח שתי גפנים ירוקות וארוכות מגבו כדי להשקות בעדינות את ערוגות הפרחים בפארק, ומיוטו הביט בהם מהגבעה בגאווה. כשהשמש החלה לעלות, הבטן של צ'רמנדר החלה לקרקר. הם הלכו בעקבות ריח מתוק של מאפה והגיעו לאזור הקניון. מיוטו מצא על הרצפה כמה מטבעות שאנשים איבדו, הניח אותם על דלפק המאפייה, ובעזרת כוח המחשבה שלו גרם לכמה פירורי מאפה מתוקים לרחף אליהם. כולם אכלו ושמחו. ### פוקימונים חילופיים להצלה! פתאום, הרוח בקריית אונו התחזקה מאוד. סערה קטנה החלה, ומטריה גדולה של בית קפה עפה באוויר וכמעט פגעה בילד קטן שהלך עם אמו ברחוב המייסדים. "אנחנו חייבים לעזור!" קרא מיוטו. בלבזאור פעל ראשון ושלח את הגפנים שלו כדי לתפוס את המטריה באוויר ולהניח אותה בצד. באותו זמן, חתול רחוב מפוחד נתקע על ענף גבוה של עץ ליד הספרייה העירונית ובכה. "צ'רמנדר, תחמם את האוויר! פיקאצ'ו, תאיר את הדרך!" פקד מיוטו. אז, מיוטו התרומם באוויר בעזרת כוח הטלקינזיס שלו, ריחף עד לענף הגבוה, אסף את החתול בזרועותיו והוריד אותו בבטחה. הילד ואמו הביטו בהם בעיניים פעורות מחיוך. "תראי אמא!" קרא הילד. "הפוקימונים הגנו על העיר שלנו!" ### בית חדש השמש כבר עמדה גבוה בשמיים, מאירה את הגינות הירוקות של קריית אונו. הפוקימונים העייפים התיישבו יחד מתחת לעץ אקליפטוס גדול. "זה הבית החדש שלנו," אמר מיוטו לחבריו, כשהוא מביט בנוף העירוני. "כאן נחיה יחד עם בני האדם. נשמור עליהם, והם ישמרו עלינו." פיקאצ'ו נרדם על הדשא, וצ'רמנדר השתמש בזנבו החמים ככרית. מיוטו עצם עיניים וידע: היום הראשון בקריית אונו היה רק ההתחלה של סיפור מופלא. לילה טוב לפוקימונים, ולילה טוב לכל ילדי קריית אונו.

טומי וקדן במיינקראפט 👾

והיום יש הפתעה! 😱 קדן וטומי מזמינים אתכם לסיפור בלייב איתם ביוטיוב!!!! ▶️ ב30.4.26 יום חמישי בשעה 19:00 אנחנו נעשה סיפור בלייב ואתם תוכלו לבחור את הדמות והמקום. אנחנו נעשה הגרלה בזמן הלייב והזוכים יבחרו. תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w לסיפור של היום, קדן וטומי בחרו בעצמם בתוך עולם המיינקרפט, הסיפור יצא ארוך מדי אז לא יכולנו להוסיף אותו לכאן 😅

פוקימון בניו יורק 🗽

הסיפור של היום נכתב לבקשתו של נעם החמוד, שבדמיונו רצה לשמוע על פוקימונים בעיר הגדולה ניו יורק. תהנו! תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: הכל התחיל בבוקר בהיר אחד, כאשר אש קאצ׳ם, פיקאצ׳ו, צ׳ארמנדר, בלבזאור, סקויטרל, מיסטי וברוק הגיעו לעיר ניו יורק. העיר הייתה עצומה, עם בניינים גבוהים, רחובות סואנים וכל כך הרבה אנשים! ​אש היה נרגש מאוד. הוא תמיד רצה לבקר בניו יורק, והנה הוא כאן, עם כל החברים הכי טובים שלו. פיקאצ׳ו קפץ על כתפו של אש, מצייץ משמחה. ​"בואו נלך לחקור!" קרא אש. ​הם התחילו ללכת ברחובות, מתפעלים מהכל. צ׳ארמנדר רץ קדימה, יורק אש קטנה בהתרגשות. בלבזאור הלך לאט יותר, מביט סביבו בסקרנות. סקויטרל רץ הלוך ושוב, משפריץ מים על כל מי שעבר לידו. מיסטי وبרוק ניסו לשמור על סדר, אבל זה היה קשה עם כל כך הרבה התרגשות. ​לפתע, הם ראו משהו מוזר. בלבזאור עמד מול חנות צעצועים, בוהה בבובה גדולה של פוקימון. אש ניגש אליו. ​"מה קרה, בלבזאור?" שאל אש. ​בלבזאור הצביע על הבובה. "זה נראה כמוני!" הוא אמר. ​אש חייך. "זה באמת נראה כמוך!" הוא אמר. "אולי אנחנו צריכים לקנות את זה בשבילך." ​הם נכנסו לחנות וקנו את הבובה. בלבזאור היה כל כך שמח! הוא חיבק את הבובה חזק. ​הם המשיכו ללכת ברחובות, וראו עוד דברים מעניינים. הם ראו אנשים לבושים בבגדים מוזרים, הם ראו מכוניות מוזרות, והם ראו פוקימונים מוזרים שהם מעולם לא ראו קודם לכן. ​לפתע, הם שמעו רעש חזק. הם הסתכלו לכיוון הרעש, וראו שרפה בבניין גבוה. אנשים רצו לכל עבר, צועקים ובוכים. ​"אנחנו חייבים לעזור!" קרא אש. ​הם רצו לכיוון הבניין הבוער. אש ופיקאצ׳ו עלו למעלה, מנסים לחלץ אנשים מהבניין. צ׳ארמנדר, בלבזאור וסקויטרל נשארו למטה, משתמשים בכוחות שלהם כדי לכבות את האש. מיסטי وبרוק עזרו לאנשים שנחלצו מהבניין. ​בסופו של דבר, הם הצליחו לכבות את האש ולחלץ את כל האנשים. כולם היו בטוחים. ​"תודה לכם!" קראו האנשים. "אתם גיבורים!" ​אש וחבריו חייכו. הם שמחו שהם יכלו לעזור. ​הם המשיכו לטייל בעיר, והם ראו עוד דברים נפלאים. הם ראו את פסל החירות, הם ראו את האמפייר סטייט בילדינג, והם ראו את הטיימס סקוור. ​בסופו של דבר, הגיע הזמן לחזור הביתה. הם עלו על המטוס, והביטו למטה על העיר ניו יורק. ​"זה היה טיול מדהים!" קרא אש. ​"נכון!" הסכימו כולם. ​הם לעולם לא ישכחו את הטיול שלהם לניו יורק. זה היה הרפתקה שהם לעולם לא ישכחו.

מבצע שאגת הארי🦁

בסוף לא חגגנו את חג הפורים כמו שתיכננו נכון? רובנו רוב הזמן בימים אלה נמצאים בממ"ד וזה יכול להיות מלחיץ ומפחיד וגם משעמם ולא נעים, אז קדן וטומי החליטו לדבר איתכם על המצב ואולי גם להרגיע 🤗❤️ אתם מוזמנים לספר לנו בתגובות איך אתם מרגישים בימים אלה 🙏🏽 ואל דאגה אנחנו ננצח ובקרוב נחזור לשיגרה ✌️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

חג פורים 🎭

חג פורים שמח לכולם 🎭🤡 איזה חג כיפי זה, נכון? נשמח שתספרו לנו בתגובות למה התחפשתם 🙏🏽❤️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

אורי ואצטדיון הברקים - הקרב בשרת הרובלוקס 💻 ⚽

הסיפור שלנו היום הומצא עבור ילד חמוד דקבמיוחד בשם אורי שחוגג יום הולדת 9! המון מזל טוב ומקווים שתהנה מהסיפור שלך ❤️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: במרכז היקום הדיגיטלי של רובלוקס, בין שרתי המשחקים העמוסים, ניצב אצטדיון הכדורגל המפואר ביותר שנראה אי פעם. היציעים היו עשויים מלבנים זוהרות, והדשא היה ירוק כל כך שהוא נראה כאילו נצבע בפיקסלים של קסם. אבל ביום הזה, האצטדיון לא היה שקט. היום היה יום הולדתו ה-9 של אורי. אורי לא היה סתם שחקן. בחיים האמיתיים הוא לומד בכיתת "עוגן", רוכב אופניים שחורך את השבילים ובועט כדורגל בעוצמה של טיל בליסטי. אבל כשמגיעים לעולם המבוכים והדרקונים, אורי הופך למשהו עוצמתי בהרבה: אביר דם-דרקון כחול. באמצע חגיגות יום ההולדת בשרת, כשהחברים מהכיתה כבר התחילו להריץ דמויות על המגרש, השמיים ברובלוקס הפכו פתאום לסגול כהה. "לאג" (Lag) נוראי הקפיא את כולם במקום. מתוך מרכז המגרש בקע ענן עשן שחור, ומתוכו יצא "טרול-באג" ענק – מפלצת שעשויה מקוד שבור וחלקי משחק הרוסים. "אף אחד לא יחגוג כאן!" שאג הטרול. "האצטדיון הזה שייך עכשיו לתקלות המערכת!" הילדים נסוגו לאחור, אבל אורי לא הניד עפעף. הוא הרגיש את הכוח של דם הדרקון הכחול זורם בעורקיו. בבת אחת, דמות הבלוקים שלו השתנתה. קשקשים כחולים מבריקים כיסו את גופו, קרניים חזקות צמחו מראשו, ושריון אבירים מוזהב הופיע על חזהו. בידו האחת אחז בחרב רעם, ובידו השנייה... כדורגל זוהר באור חשמלי. "אתה לא תהרוס לנו את המסיבה!" קרא אורי. הטרול שלח זרועות קוד כדי לתפוס אותו, אבל אורי היה מהיר מדי. הוא זימן את אופני השטח המקצועיים שלו – אופני הרים עם צמיגי "ניטרו" שמתאימים לכל שטח. הוא החל לרכוב מסביב לטרול במהירות מטורפת, משתמש בטכניקות רכיבה של מקצוענים. הוא קפץ מעל מכשולים דיגיטליים, מבצע סלטות באוויר תוך כדי שהוא מטיל לחשי "מגע מחשמל" על העוזרים של הטרול. הטרול התעצבן ושלח גל הדף שגרם לכל הדשא באצטדיון להיעלם ולהפוך למבוך מסובך של קירות לבנים. כאן נכנס הידע של אורי במבוכים ודרקונים. הוא עצר לרגע, עצם עיניים ודמיין את המפה בראשו. "חברים, הישארו מאחוריי!" הוא קרא לחבריו לכיתה. "אני מזהה את התבנית. זה מבוך ברמה גבוהה, ואני בדיוק בדרגה המתאימה!" אורי ניוט בתוך המבוך בביטחון, מוצא קיצורי דרך שרק אביר דם-דרקון מנוסה יכול לראות. כשנפגשו מול דלתות פלדה נעולות, הוא לא היה צריך מפתח. הוא פשוט לקח נשימה עמוקה... ובמקום אוויר, יצא מפיו פרץ ברקים כחול ומרהיב שפירק את הדלתות לרסיסי פיקסלים. לבסוף, הם הגיעו חזרה למרכז המגרש. הטרול עמד שם, ענק ומאיים, שומר על עוגת יום ההולדת הדיגיטלית. "אי אפשר לנצח אותי בחרבות!" צחק הטרול. "צודק," אמר אורי בחיוך ממזרי. "ננצח אותך בדרך של שחקן כדורגל אמיתי." אורי הניח את הכדורגל הזוהר על הדשא הדיגיטלי. הוא לקח נשימה ארוכה, רץ לכיוון הכדור בצעדים בטוחים – הריצה העוצמתית שהוא מתאמן עליה כל יום. כשהרגל שלו פגשה את הכדור, נוצר פיצוץ של אור כחול. זו לא הייתה סתם בעיטה; זו הייתה "בעיטת דרקון הרעם". הכדור טס במהירות הקול, משאיר אחריו שובל של ברקים כחולים. הוא פגע בדיוק ב"לב הקוד" של הטרול. בום! הטרול התפרק לאלפי מטבעות רובאקס שהתפזרו לכל עבר, והשמיים חזרו להיות כחולים ובהירים.

הנסיכה אריאה ונצנץ חד-הקרן 🦄

הסיפור שלנו היום הומצא במתנה לילדה חמודה בשם אריאה(כך גם קראנו לנסיכה שלנו בסיפור), אנחנו שמחים שאת מאזינה לנו וממש נהנינו ליצור לך את הסיפור ❤️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: בארמון "ענן ורוד", שבו הגגות עשויים מרעפי מרציפן והחלונות מזכוכית סוכר, חיו שתי חברות טובות: הנסיכה אריאה וחד-הקרן שלה, שכולם קראו לו פשוט נצנץ. אריאה הייתה נסיכה שלא אהבה רק לשבת בחדר; היא אהבה בעיקר לרוץ, לקפוץ בשלוליות של מיץ פטל ולשחק "תופסת עננים". נצנץ היה חד-קרן מיוחד במינו – הפרווה שלו הבריקה בכל צבעי הקשת בכל פעם שהוא צחק, והקרן שלו יכלה להוציא בועות סבון בניחוח תותים בכל פעם שהיה שמח. בכל בוקר, נצנץ היה מחכה לאריאה ליד עץ הממתקים שבחצר. הם היו דוהרים יחד אל האגם, נצנץ היה מתיז מים בזנבו, ואריאה הייתה קולעת לו צמות צבעוניות ברעמה. הם היו החברים הכי טובים שאפשר לדמיין. היום שבו הצבעים דהו בוקר אחד, המלך והמלכה הכריזו על "נשף הניצנוץ הגדול". אריאה הייתה לחוצה מאוד. היא רצתה שהכל יהיה מושלם לכבוד האורחים שיגיעו מרחוק. היא לבשה את השמלה המפוארת ביותר שלה, עם עיטורי זהב ופנינים. נצנץ, שלא הבין למה כולם כל כך רציניים, רצה רק לשחק. הוא התגנב מאחורי אריאה וניסה להזמין אותה למשחק של "נגיחה בכדור צמר". בלי כוונה, הפרסה שלו נתקעה בשולי השמלה הארוכה של אריאה. "קראאאאק!" נשמע קול קריעה חד בחדר. "נצנץ! תראה מה עשית!" צעקה אריאה בכעס. "אתה כזה מגושם! אתה תמיד חייב להרוס הכל עם המשחקים שלך! עכשיו השמלה שלי הרוסה ואני לא יכולה ללכת לנשף!" נצנץ נעלב עד עמקי נשמתו. הפרווה המבריקה שלו הפסיקה לנצנץ והפכה לאפורה ועצובה. הוא לא הוציא אפילו בועת סבון אחת. הוא הרכין את ראשו, הסתובב ורץ אל עבר היער העבות שבקצה הגן, נעלם בין העצים. השקט המעצבן בארמון בימים הבאים, הארמון הרגיש ריק ודומם. אריאה הלכה לנשף בשמלה מתוקנת, אבל בלי נצנץ שיעשה בועות סבון וירקוד איתה, המוזיקה נשמעה לה עצובה. היא הסתכלה במראה וחשבה לעצמה: "שמלה אפשר לתפור עם חוט ומחט, אבל חברות אי אפשר פשוט להדביק מחדש." היא ניסתה לשחק לבד בחצר, אבל לא היה מי שירוץ איתה תחרות אל האגם. היא הבינה שהיא אמרה מילים פוגעות מאוד, ושהיא מתגעגעת לנצנץ שלה יותר מכל דבר אחר בעולם. המבצע להחזרת הניצנוץ אריאה החליטה שהיא לא יכולה לחכות יותר. היא לקחה איתה סל קטן עם הדברים שנצנץ הכי אוהב: תפוחי עץ עסיסיים וסרט כחול חדש לרעמה. היא צעדה לבדה אל היער וקראה בקול: "נצנץ! נצנץ, בבקשה תחזור! אני מצטערת!" אחרי זמן מה, היא מצאה אותו יושב ליד נחל קטן, מביט בהשתקפות שלו במים בעצב. "נצנץ," אמרה אריאה בשקט והתיישבה לידו על הדשא הלחי. "אני באמת מצטערת. כעסתי על השמלה ושכחתי שאתה הרבה יותר חשוב לי מכל בגד או נשף. אתה החבר הכי טוב שלי, ואני אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה." נצנץ הרים את ראשו לאט. הוא ראה את הכנות בעיניים של אריאה. הוא התקרב אליה בזהירות והניח את ראשו הגדול על הכתף שלה. באותו רגע, ניצוץ קטן של זהב הופיע על גבו, ואז עוד אחד סגול, עד שכל הפרווה שלו חזרה להבריק בשלל צבעים. שוב ביחד

המלצות מקדן וטומי 🤩

והיום אין סיפור, החלטנו לעשות פרק שונה, פרק המלצות לדברים מקדן וטומי תספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על ההמלצות שלנו ואם יש לכם המלצות משלכם תשתפו אותנו גם 🤗 תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

לולו החתול בארץ הסוכריות 🍭🍬

הסיפור שלנו היום הומצא לבקשתה של דניאלה המאזינה הוותיקה שלנו, דניאלה ביקשה סיפור על חתול עם כתר שחי בארץ הסוכריות. תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: בעמק מתוק במיוחד, שבו ההרים עשויים ממרשמלו והנהרות זורמים מיץ פטל נוצץ, חיה לה ארץ הסוכריות. זו היתה ארץ צבעונית וריחנית, שבה העצים נשאו סוכריות על מקל במקום עלים, והעננים נראו כמו שערות סבתא רכות. במרכז הארץ הזאת חי חתול מיוחד מאוד. קראו לו לולו, והוא לא היה סתם חתול. על ראשו נח כתר זהב קטן ומנצנץ, מותאם בדיוק בין אוזניו המחודדות. לולו היה מלך ארץ הסוכריות, ולא בגלל שנולד מלך, אלא כי כל התושבים בחרו בו מרצונם. הוא היה חכם, סקרן, ובעיקר טוב לב. לולו אהב להסתובב ברחובות המרוצפים בשוקולד חלב, לברך את תושבי המקום ולהקשיב לסיפורים שלהם. בבקרים היה עובר ליד מאפיית העוגיות, שם העכברים היו אופים עוגיות חמאה ומתפזרים בקמח לבן כמו שלג. לולו מעולם לא רדף אחריהם. להפך, הוא תמיד טעם עוגייה וחייך חיוך מלכותי. אבל יום אחד קרה משהו מוזר. כשקם לולו משנת הצהריים שלו על כרית מקרון ורודה, הוא שם לב שהאוויר פחות מתוק מהרגיל. הנהר לא נצץ, והסוכריות שעל העצים איבדו מעט מהצבע שלהן. לולו קימט את מצחו, מה שלא קורה הרבה אצל חתולים, והחליט לצאת לבדוק מה קורה. הוא דילג מעל גבעות של ג'לי, עבר דרך שדה של סוכריות גומי, והגיע עד לקצה הארץ, למקום שאף אחד כמעט לא ביקר בו. שם הוא פגש ילדה קטנה בשם דניאלה, שישבה על סלע קרמל ובכתה בשקט. היא לא היתה עשויה מסוכר, אלא ילדה אמיתית, עם עיניים סקרניות ולב קצת כבד. "למה את בוכה?" שאל לולו בקול רך. "הלכתי לאיבוד," אמרה דניאלה, "וחיפשתי משהו מתוק שישמח אותי, אבל אני כבר לא מרגישה שמחה." לולו התיישב לידה, והכתר שלו הבהיק באור שקיעה בצבע תפוז. "ארץ הסוכריות לא חיה רק מסוכר," אמר, "היא חיה משמחה, מחברות, ומהיכולת לשתף." הוא הציע לדניאלה להתלוות אליו למסע קטן. יחד הם חזרו דרך הארץ, ולולו הראה לה איך כל תושב תורם משהו קטן. הדבורים הכינו דבש קרמל בשביל כולם, הציפורים פיזרו סוכריות קטנות כדי לשמח ילדים, והעכברים חלקו עוגיות בלי לבקש דבר בתמורה. ככל שדניאלה חייכה יותר, כך הארץ חזרה לנצוץ שלה. הנהר שוב הבריק, העננים תפחו, והעצים התמלאו צבע. לולו הבין שהמתיקות האמיתית של ארץ הסוכריות היא היכולת לשמח מישהו אחר. כשהגיע הזמן של דניאלה לחזור הביתה, לולו ליווה אותה עד שער עשוי טופי. "את תמיד מוזמנת לחזור," אמר, "אבל זכרי, את ארץ הסוכריות אפשר לקחת בלב לכל מקום." דניאלה חייכה, נופפה לשלום, ונעלמה באור רך. לולו חזר לארמון שלו, התכרבל על כרית סוכר ונרדם בשלווה, כשהכתר מונח קצת הצידה, כמו חתול שמח אחרי יום מלא משמעות. ומאז, בכל פעם שמישהו בארץ הסוכריות מרגיש שהמתיקות נעלמת, לולו פשוט יוצא לטיול קטן, מזכיר לכולם לחייך, והעולם שוב מתמלא קסם.

חורף, שפעת וכיף בבית 🌨️😰

החורף הגיע ואיתו גם המחלות, קדן וטומי חלו באותו זמן יחד. ומה יותר כיף מלהישאר בבית ולשחק משחקים ולראות טלוויזיה כל היום?! 🤣 תספרו לנו בתגובות: איך אתם מרגישים? אתם אוהבים תרופות? מה השיטה שלכם לקחת תרופה? תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

• Transcript

גיבורת העל של כיתה ד' 🏫

בסיפור שלפנינו יש הפתעה! קדן תפסה פיקוד 👑❤️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: בכל בוקר הייתה מאיה מגיעה לבית הספר עם הילקוט הסגול שלה וחיוך קטן שמסגיר רק חצי מהאמת. אף אחד לא ידע, אפילו לא המורה מיכל, שמאחורי החיוך הסתתר סוד גדול: מאיה הייתה גיבורת על. בלילות, כשהעיר הייתה שוקעת בשינה, מאיה הפכה ל"צל הכסוף" – גיבורת מסתורין שיכולה לרחף בשקט, לשמוע דברים מרחוק ולראות דרך קירות דקים כאילו היו זכוכית. אבל ביום היא הייתה סתם ילדה רגילה בכיתה ג’, כזאת שמקשיבה לשיעורים ומתכסה בציורים של לבבות במחברת. בבית הספר היו לא מעט בעיות קטנות שילדים רגילים מתמודדים איתן. יואב תמיד שכח את המחברת שלו והיה עצוב כי לא הספיק לרשום את שיעורי הבית. רומי הייתה ביישנית כל כך שפחדה לבקש עיפרון כשנפל לה שלה. ולפעמים, בחצר, היו מריבות קטנות בין ילדים שלא הצליחו להסתדר. מאיה ידעה שזה הזמן שבו "צל הכסוף" חייבת להתערב, אך בלי שאף אחד יבין שזאת היא. בבוקר אחד, בזמן ההפסקה, שמעה מאיה את רוני ועמית מתווכחים. עמית טען שהכדור שלו, רוני טענה שהוא שלה. מאיה חיכתה שכולם יסתכלו רגע הצידה, וכשהבינה שאף אחד לא שומר, הפעילה את כוח הראייה המיוחדת שלה. היא ראתה דרך תיקי הילדים מי באמת הביא את הכדור היום. תוך פחות משנייה, דחפה בעדינות את התיק של עמית כך שהכדור צץ החוצה בדיוק בזמן שהתכופף. "אה... הנה הוא," אמר עמית מופתע. המריבה נגמרה. יום אחר, יואב ישב עצוב בכיתה. מאיה ראתה את הדמעות שאיים להסתיר. בלילה היא זכרה איפה המורה מיכל הניחה מחברת רזרבית בארון החומרים. בזמן ההפסקה, כשהכיתה הייתה ריקה, היא השתמשה ביכולת הריחוף שלה, פתחה את הדלת בשקט ושלפה את המחברת. כשחזרה הכיתה, היא הניחה אותה ליד יואב בשלוש טיפות של קסם אלמוני. יואב הביט סביב, לא הבין מי עזר לו, אבל החיוך על פניו היה שווה הכול. האתגר הגדול הגיע ביום שבו הציפורים בחצר התחילו להיבהל ממשהו בלתי נראה. הילדים צעקו ורצו לצדדים. מורות יצאו בדאגה, אבל לא הצליחו להבין מה מפחיד את הציפורים. מאיה ידעה שזה תפקידה. היא התקרבה בשקט לחורשה הקטנה ליד שער בית הספר, הסתתרה מאחורי עץ והפעילה את כל החושים המיוחדים שלה. שם, בין השיחים, מצאה חתול קטן ורועד שנלכד בתוך גדר חלודה. הציפורים פחדו ממנו, והילדים מהצעקות. מאיה ריחפה מעליו, שחררה את הגדר בעזרת כוח העדינות המיוחד שלה והרימה אותו בזהירות. החתול הפסיק לרעוד והתחכך בה. מאיה הניחה אותו בשקט מאחורי שיח רחוק יותר, הרחק מהחצר. הציפורים נרגעו. הילדים הפסיקו לצעוק. אף אחד לא ידע שזה בזכותה. בערב, בבית, אמה הכינה לה תה חם ושאלה: "איך היה היום, מאיוש?" מאיה רק חייכה. "רגיל," אמרה. אבל בלב, היא ידעה שהייתה עוד הרפתקה שאיש לא יידע עליה לעולם. היא הייתה שמחה בכך. לפעמים, הגיבורים הגדולים ביותר הם אלה שאף אחד לא רואה.

נינג'ה גו וטומי נגד פריז בכדורסל 🏀🇫🇷

היום עשינו סיפור רק עם טומי, הוא ביקש סיפור על נינג'ה גו שוהם יחד ישחקו כדורסל נגד פריז תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: טומי היה ילד שאוהב כדורסל יותר מכל דבר אחר בעולם. הכדור הכתום היה חברו הטוב ביותר, והוא חלם לקלוע סל ניצחון במשחק גמר מול קהל רועם. אבל היום, טומי לא שיחק במשחק רגיל, אלא בפריז, יחד עם גיבור אגדי! יום אחד, טומי שיחק לבד במגרש השכונתי כשלפתע נשמע רעש מסתורי. מהשמיים, עם ברק ירוק ומהיר, נחת על המגרש לא אחר מאשר לויד, הנינג'ה הירוק והאגדי מ"נינג'ה גו"! "וואו!" לחש טומי. לויד, בחליפת הנינג'ה שלו, החזיק כדור כדורסל ביד אחת. "שלום לך, טומי," אמר לויד בקול עמוק וחם. "שמעתי שאתה מחפש הרפתקה, ויש לי אחת גדולה בשבילך. קבוצת 'הטורנדו' של פריז, הקבוצה הכי שחצנית בעיר, מחפשת יריבים. הם חושבים שאף אחד לא יכול לנצח אותם. מה דעתך ללמד אותם שיעור? אנחנו נהיה 'צמד הספינג'יטסו'!" טומי קפץ משמחה! "אני בפנים!" לויד הוביל את טומי לאימון מיוחד. לא עוד זריקות רגילות לסל, אלא אימון נינג'ה-כדורסל! לויד לימד את טומי לעשות דריבל סביב חמישה קונוסים בעזרת טכניקת ה"ספין ג'יטסו" שלו. טומי סובב את הכדור במהירות עצומה, והקונוסים כמעט עפו מהרוח – זה היה "דריבל הטורנדו". כדי למסור, לויד הורה לטומי לדמיין שהכדור הוא כדור אש שמגיע מיד לכתף של חברו. לויד עצמו השתמש באומנות האנרגיה שלו, והכדור נראה כאילו הוא מרחף ישירות לידיו של טומי. לבסוף, לויד לימד את טומי לקפוץ גבוה יותר מאי פעם, ממש כמו קפיצת הנינג'ה שלו. "כוח לא מגיע רק מהשרירים, טומי," אמר לויד. "הוא בא מהפוקוס שבנפש." טומי הרגיש חזק ומהיר יותר. הוא היה מוכן! המגרש היה מלא! קבוצת 'הטורנדו' הייתה מורכבת משלושה בריונים גדולים וחזקים – קפטן אחד בשם ז'אן-פיליפ, גבוה כמו מגדל אייפל, ושני עוזרים שריריים. ז'אן-פיליפ צחק כשהם ראו את טומי הקטן ואת לויד הנינג'ה. "מה זה? הקרקס הגיע לעיר?" הוא לעג. לויד חייך חיוך של נינג'ה. "בוא נראה מי יצחק אחרון, ז'אן-פיליפ. הגיע הזמן לבעיטת פתיחה!" הטורנדו התחילו חזק ברבע הראשון. ז'אן-פיליפ עשה חסימה אכזרית על טומי וקלע סל בקלות. התוצאה: 2-0 לפריז. טומי היה מתוסכל, אבל לויד הרגיע אותו. "זכור את האימון, טומי! השתמש בכוח הנינג'ה שלך!" ברבע השני, טומי נזכר בדריבל הטורנדו. הוא הסתחרר עם הכדור במהירות כזו שז'אן-פיליפ לא הצליח לתפוס אותו, וקלע סל ראשון – 2 נקודות! מיד אחר כך, לויד ביצע מסירת דרקון לטומי מעבר לכל השחקנים. טומי קפץ ועשה קליעת ברק – 2 נקודות נוספות! התוצאה: 4-4! הפריזאים כעסו. הם החלו לשחק מלוכלך, דוחפים ומרפקים. אחד העוזרים של ז'אן-פיליפ חטף את הכדור מלויד, וכתוצאה מכך לויד נפל. "אתה בסדר, נינג'ה?" שאל טומי. לויד חייך למרות הכאב. "הנינג'ות לעולם לא נכנעים, טומי. אבל עכשיו זה תורך להראות את מה שלמדת. אני סומך עליך." הסיפור קוצר מפאת חוסר מקום.

קדן טומי ואבא עומר - תעודת זהות

היום אין סיפור, היום אנחנו רוצים שתכירו אותנו יותר טוב אז הנה כמה עובדות עלינו שלא ידעתם 🤗 רוצים לדעת עוד עלינו? תשאלו אותנו בתגובות ואנחנו נענה ❤️ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

צבי הנינג'ה והמבוך של הפיצות 🐢🍕

הסיפור שלנו היום הומצא במיוחד לילד חמוד בשם אוריה שביקש סיפור על צבי הנינג'ה ועל שרדר שבא להפריע 😝 תהנו!! תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: יום אחד, עמוק מתחת לרחובות ניו יורק, בתוך הביוב הגדול שבו גרו צבי הנינג'ה, נשמעו קולות צחוק וקריאות התרגשות. לאונרדו, דונאטלו, רפאל ומיכלאנג’לו בדיוק סיימו אימון קשה במיוחד עם מאסטר ספלינטר, והחליטו שהגיע הזמן להפסקה מהקרבות ומהנינג’ה. "מספיק עם קפיצות, חרבות וספינים," אמר מיכלאנג’לו, מתנשף. "אני מציע משחק רגוע. אולי משהו עם קלפים, או פיצה." רפאל גלגל עיניים. "משחק רגוע? אתה מתכוון לישון באמצע, נכון?" דונאטלו חייך. "לא, לא. תראו מה הבאתי!" הוא הוציא קופסה צבעונית גדולה מהמדף. על המכסה היה כתוב: 'מבוך הפיצות'. "משחק לוח חדש שפיתחתי בעצמי!" הכריז בגאווה. "צריך לאסוף מרכיבים של פיצה בתוך מבוך מלא הפתעות. מי שמרכיב ראשון את הפיצה המושלמת - מנצח!" "אני בפנים!" קרא מיכלאנג’לו. "אבל רק אם יש תוספת אנשובי. ופלפל חריף. וגבינה כפולה." "ובלי רמאויות הפעם," הזהיר רפאל. "בפעם שעברה הצלחת איכשהו להכניס פיצה אמיתית לתוך המשחק." הם התיישבו על הרצפה במעגל, הניחו את הלוח, הדליקו מנורה קטנה, והתחילו לשחק. המבוך היה מלא מלכודות – מלכודות גבינה דביקה, גושי בצק מסתובבים, וקלפי הפתעה עם ציורים מצחיקים. "אני מקבל קלף הפתעה!" אמר מיכלאנג’לו, והקריא בקול: "אופס! נפלת לתוך רוטב עגבניות. תפסיד תור אחד!" "נו באמת!" הוא צחק, "לפחות אני טעים!" כולם צחקו, והמשחק נמשך בשמחה. אבל לפתע, נשמע קול חזק מהמנהרה החיצונית. בום! קלאנג! בום! "מה זה היה?" שאל דונאטלו. "בטח עוד עכבר ענק," אמר מיכלאנג’לו, "או אולי פיצה מתפוצצת!" רפאל שלף את הסאי שלו, מוכן לקרב. "לא, זה נשמע כמו… שריון מתכתי." ופתאום, הדלת נפתחה בקול חריקה, ומתוכה נכנס מישהו מוכר, לבוש בשריון כסוף ומאיים. "צבי נינג’ה!!!" הוא שאג בקול עמוק. "התאמנתי כל היום למצוא אתכם לקרב, ואתם… משחקים?" "אה… כן," ענה לאונרדו בזהירות. "זה ערב משחקים. כולם מוזמנים – אפילו אתה." שרדר עצר, מופתע. "אני? משחק? עם אויביי?" "כן!" אמר מיכלאנג’לו, "זה מלמד סבלנות, שיתוף פעולה, וחשיבה יצירתית. זה כיף!" שרדר הביט בהם בחוסר אמון. "אני לא מבזבז את זמני על משחקים. אני לוחם!" "אז תחשוב על זה כקרב אסטרטגי," אמר דונאטלו. "רק בלי נשק, ועם הרבה גבינה." שרדר הרים גבה. "חושבים שאתם יכולים לנצח אותי גם בלוח?" "אם תנצח," אמר לאונרדו, "נעזור לך לשפר את הרובוטים שלך. ואם תפסיד – תצטרף אלינו לארוחת פיצה." "פיצה?" שאל שרדר בבוז. "כן," אמר מיכלאנג’לו. "האוכל של המנצחים האמיתיים." שרדר שתק לרגע, ואז אמר: "עסקה." הם חילקו קלפים. שרדר בחר דמות בצורת רובוט אפור בשם “מכסח הגבינה”. "זה מתאים לי," הוא אמר. כשהמשחק התחיל, שרדר שיחק כמו בקרב אמיתי – צעק פקודות, קפץ על תורות, וניסה להזיז שתי דמויות בבת אחת. "אי אפשר ככה!" קרא רפאל. "אתה לא יכול לרמות!" הסיפור יצא ארוך ולכן קוצר.

דון דר ותו בעולם הפורטנייט 🔮

הסיפור שלנו היום הומצא לבקשתם של דון דר ותו קאלו, שהם אחים והם שביקשו סיפור שמתרחש בעולם שכולו פורטנייט, תהנו ⚡⚡⚡ תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: דון דר ותו היו שני אחים שגרו בקיבוץ קטן בעמק, בין שדות ירוקים וריח של דשא רטוב בבוקר. הם היו בלתי נפרדים - בונים יחד מבצרים מענפים, מתחרים מי ימצא את האפרסק הכי מתוק בעץ ליד חדר האוכל, ומבלים שעות במשחקי דמיון. אבל היה משחק אחד שהם אהבו במיוחד - פורטנייט. יום אחד, כשישבו בחדרם אחרי ארוחת ערב, קרה משהו מוזר. המסך של המחשב הבהב באור כחול חזק, ורוח קלה עברה בחדר. לפני שהם הספיקו להבין מה קורה, הכול סביבם התחיל לזהור - והם נשאבו פנימה! כשפקחו את העיניים, הם עמדו באמצע שדה ירוק רחב, עם עצים, הרים, ומבנים צבעוניים מסביב. השמיים נצצו, ובידיהם הופיעו גרזנים מבריקים. "תו, זה לא אמיתי... נכון?" אמר דון דר. אבל אז הופיע שלט באוויר שכתב באותיות גדולות: "ברוכים הבאים לעולם האמיתי של פורטנייט!" הם הביטו זה בזה בעיניים גדולות. "אז עכשיו... אנחנו באמת בתוך המשחק?" שאל תו. "נראה שכן," ענה דון דר, "וזה אומר שיש לנו משימות!" בדיוק אז נשמע קול רעם, ומטוס ענק טס מעליהם. דלת נפתחה, וממנו החלו לקפוץ שחקנים עם מצנחים צבעוניים. "בוא נצטרף אליהם!" צעק תו. הם מצאו עגלה ישנה בקיבוץ, קשרו אליה מצנחים מאולתרים מחולצות, ורצו למעלה לגבעה. כשקפצו – הם ממש עפו! הם נחתו ליד אסם עזוב, מלא קופסאות מתכת. תו פתח אחת ומצא בתוכה רובה מים ענקי, עם מדבקה שכתוב עליה “Splash Blaster”. דון דר מצא כלי מוזר שנראה כמו גרזן אך הבריק באור כחול – “גרזן הבנייה האגדי!”. "נבנה מחסה לפני שהסופה תגיע!" אמר דון דר, זוכר את חוקי המשחק. הם התחילו לאסוף עצים, מתכות, וברגים שמצאו ליד מחסן הקיבוץ הישן. תוך דקות הקימו מבצר קטן, עם קירות גבוהים וחלונות להשקיף מהם. פתאום שמעו קול רעם נוסף – הפעם זה לא היה מטוס, אלא סופה סגולה שהתקרבה! היא סובבה את השמיים והאוויר התמלא בנצנוצים. "זו הסערה!" צעק תו, "אנחנו צריכים להיכנס למעגל הבטוח!" הם קפצו לעגלה, דחפו אותה יחד ורצו במורד השביל. בדרך עברו ליד הלול, שם גילו תרנגולות מצחיקות עם כנפיים סגולות. "אם נרכוב עליהן, נוכל לעוף מעל הסערה!" הציע תו. הם טיפסו על תרנגולות הצחוק, שאכן החלו לרפרף בכנפיהן ולהעלות אותם גבוה מעל השדות. מהאוויר ראו הכול - את חדר האוכל של הקיבוץ הפך למגדל פורטנייט ענקי, את הבריכה עטופה בקרח כמו משימת חורף, ואת גן הילדים מוקף בבלונים צבעוניים מהעונה החדשה. כשהסערה נחלשה, הם נחתו על גג הרפת. שם חיכתה להם קופסה מוזהבת. "בטח זה אוצר אגדי!" אמר דון דר בהתרגשות. הם פתחו אותה לאט, ובתוכה מצאו קסדות מבריקות עם מדבקה של "קבוצת הקיבוץ המנצחת". פתאום נשמע קול מהשמיים: "שחקנים יקרים, נשארתם אחרונים! מוכנים לגמר?" הם הביטו זה בזה בחיוך ענק. “ברור שכן!” הם בנו במה על הגג, הציבו שלטים עם ציורי שמש ועננים, ועמדו זקופים כשמסך ענק בשמיים הראה: "המנצחים הגדולים: דון דר ותו מהקיבוץ!" הכול התמלא באור צבעוני, ובתוך רגע הכול התחיל להסתחרר שוב. כשהתעוררו - הם כבר היו בחדרם, יושבים מול המחשב.

אחרי החגים 2025

איזו תקופה כיפית זאת חגים תקופת החגים נכון?? אין ספק שנהנו מלא ועשינו כלכך הרבה דברים בחופש. גם אתם? נשמח שתשתפו אותנו בתגובות. תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w

מטיילים עם משפחה בחגי תשרי 🌿🍀🥬

הסיפור שלפנינו הומצא בהשראת החגים ועבור מיכאלה וליאב שהם משפחה שלנו והם ביקשו שנספר עליהם ועל קדן וטומי ושביחד הם יוצאים למסע. ליאב הוא קוסם ומיכאלה היא נסיכה, אמיתית 🤗 תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: ליאב הקוסם ומיכאלה הנסיכה יצאו לטיול מיוחד בארץ ישראל בתקופת חגי תשרי. הם צעדו יחד ברחובות ירושלים העתיקה, כשהאוויר התמלא בריח רימונים טריים ותפוחים בדבש. בדרך פגשו שני ילדים חמודים, קדן וטומי, שהצטרפו אליהם מיד למסע. בראש השנה הגיעו לאחד הכרמים בגליל. שם חיכו עצי תפוחים מלאים פרי אדום ובוהק. ליאב הניף את המטה שלו והטיל לחש קטן שגרם לתפוחים לרחף באוויר. הילדים טבלו אותם בדבש שהבריק כמו זהב נוזלי, וכל אחד בירך את השני בברכת שנה טובה ומתוקה. מיכאלה חייכה ואמרה: "כשחברים אוכלים יחד תפוח בדבש – השנה באמת חייבת להיות מתוקה." אחר כך המשיכו אל סוכות. במדבר יהודה בנו יחד סוכה צבעונית מענפים, עלים ופרחים נדירים שמצאו בדרך. בלילה התיישבו כולם בפנים, והכוכבים ריצדו מעליהם. ליאב יצר בעזרת מטהו זיקוקים בצורת ארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה – שזרחו באוויר. מיכאלה שרה שירים עתיקים, קדן סיפר סיפורים מצחיקים, וטומי קישט את הסוכה בציורים משעשעים של גמלים מחייכים. הסוכה הקטנה במדבר התמלאה בשמחה ובחברות אמיתית. לקראת יום הכיפורים הם חזרו לירושלים. העיר עטתה אווירה שקטה ומיוחדת. הרחובות היו כמעט ריקים, והילדים ישבו יחד בצל עץ זית עתיק. ליאב לחש מילות קסם שגרמו לעלים לנצנץ באור ירקרק עדין. מיכאלה אמרה בלב שקט שהיא סולחת לכל מי שפגע בה, וקדן וטומי הבטיחו לפתוח דף חדש. הם הרגישו איך הלב שלהם מתמלא קלילות, כאילו משהו כבד השתחרר מהם. כך עברו ימי החגים, וכל חג העניק להם רגע של קסם וחברות. ליאב ידע שהכוח האמיתי של הקסם שלו הוא לא במטה, אלא ברגעים הקטנים שהם חולקים יחד. מיכאלה הרגישה נסיכה לא בגלל הנזר שעל ראשה, אלא בזכות החום והאהבה שסבבו אותה. וקדן וטומי אמרו בלחש לפני שנרדמו: "איזה מזל שפגשנו אותם." המסע שלהם בארץ ישראל בזמן חגי תשרי הסתיים, אך בלבם נשאר זיכרון מתוק – של תפוחים זוהרים, סוכה במדבר ועלים מנצנצים בירושלים. הם ידעו שגם בשנה החדשה, הקסם האמיתי תמיד יהיה ביניהם.

צרמנדר בעולם האש 🔥

היום המצאנו סיפור לבקשתו של אוליב בר שביקש סיפור על צרמנדר בעולם האש, מצטערים שלקח לנו זמן, ומזכירים לכולם: תצטרפו לערוץ וואטסאפ שלנו: https://whatsapp.com/channel/0029VbCQPF611ulRG1zLUf15 לבקשות לסיפורים: https://forms.gle/sPvXREWZZyKHmKUs7 לערוץ יוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/@kaden_and_tommy?sub_confirmation=1 תעקבו אחרינו גם באינסטגרם: https://www.instagram.com/kaden_and_tommy להאזנה בספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/119i20GH0LSoRb6SPidHoq?si=mLWuhOwrSKaPERPhhkW-6w הסיפור כפי שיצא מהבוט: פעם אחת, בעמק רחוק ומלא הרים אדומים, חי לו צרמנדר קטן. הזנב שלו בער תמיד בלהבה חמה ומוארת, והוא היה גאה באור הקטן שנשא איתו לכל מקום. יום אחד, תוך כדי טיול בין הסלעים, מצא צרמנדר מערה מוזרה. המערה הייתה מלאה באבנים נוצצות בצבע כתום־זהב. בלי לחשוב פעמיים, הוא נכנס פנימה – וברגע אחד נעלם מן העולם המוכר לו, והופיע במקום אחר לגמרי: עולם האש. בעולם הזה הכול היה שונה: השמיים היו אדמדמים, האדמה בערה כמו גחלים, ונהרות של לבה זרמו לאט מסביב. בדרכו פגש יצורים חדשים: לטאת־אש גדולה שהייתה עשויה כולה מגיצים. ציפור אש שפרשה כנפיים והותירה אחריה שביל של ניצוצות. דרקון קטן שחייך אליו ולחש "ברוך הבא". בלב העולם עמד הר עצום, ובראשו בערה להבה אדירה. הלהבה הזאת לא נשלטה, וכל היצורים פחדו שהיא תכסה את העולם בעשן ותכבה את כל האור. המבוגרים ניסו לכבות אותה, אבל נכשלו שוב ושוב. כולם הביטו בצרמנדר הקטן. "להבה טהורה יש לך," אמר הדרקון, "אולי רק אתה תצליח להרגיע אותה." צרמנדר טיפס אל ההר. הדרך הייתה חמה וקשה. לבה זרמה וחסמה את השביל, אבל בזכות אור הזנב שלו מצא מעבר נסתר. רוחות אש ניסו להפחיד אותו, אך הוא ענה בחיוך: "אני כאן כדי לעזור." לבסוף הגיע לפסגת ההר, מול הלהבה הענקית. הלהבה רעמה בקול: "מי אתה, יצור קטן, שמעז לעמוד מולי?" צרמנדר רעד, אך ענה: "אני לא באתי להילחם בך. את חזקה מאוד, אבל את מפחידה את כולם. במקום לשרוף – למה שלא תאירי ותעניקי חום?" הלהבה הקשיבה, ולאט־לאט נרגעה. צבעה הפך מצבע כתום בוער לצהוב בהיר, והעשן נעלם. כל יצורי עולם האש שמחו. הם פיזרו ניצוצות צבעוניים כמו זיקוקים ואמרו: "צרמנדר, בזכותך יש לנו אור ולא פחד!" הוא חזר אל המערה, ושם מצא שוב את הדרך לעולם שלו. מאז, בכל פעם שהביט בלהבה שעל זנבו, נזכר: גם אש קטנה יכולה להביא אור גדול – אם משתמשים בה בחוכמה, באומץ ובלב טוב.